מחקתי את הפרופיל באפליקציות
גם כי מישהו מכאן זיהה אותי וזה סתם מלחיץ אותי
וגם כי זה חסר טעם בתקופה הזו
אין לי שום חשק להתחבר ולהתגופף ואני מרגישה סקסית כמו טפצ'קי מרופט.
*
היום הייתי עייפה באופן מיוחד, בלי סיבה מיוחדת, ואמא שלי צחקה ושאלה "איך תהיי אמא ככה?" וזה ברור לי כשמש שהיא צחקה לגמרי אבל כמובן שאני ההורמונלית הפגיעה לקחתי ללב ותהיתי לעצמי איך באמת אני אתפקד ככה? ואז הזכרתי לה ולעצמי שזה הריון קשה, וכנראה שהיא שכחה כמה זה מתיש ליצור חיים ברחם, ושאני עם ברזל 10 וכבר היו לי דמעות בעיניים. רק משאלה מטופשת ומקניטה אחת.
היא סתמה ונראה לי שהמסר הועבר. חזרתי הביתה ועשיתי מה שכל הריונית הורמונלית נורמלית עושה, הזמנתי גלידה גולדה (בייגלה מלוח ועוגת גבינה קרמל, נסו את השילוב הזה 😍). לא הצלחתי לישון.
בהמשך לכתוב מעלה, אני מרגישה שגם הימים שלי כאן בכלוב על זמן שאול, לפחות ככותבת. הבלוג ברובו מחוק, שנים רבות של תיעוד על מין, רגשות, יחסים הועברו לטיוטה, נשאר רק ההווה, רק אני ובייגלה, וזה כבר לא מתאים, זה כבר לא מתאים.
אני מניחה שאחרי הלידה דברים ייקרו בטבעיות, וכנראה איעלם מהפיד הכלובי.
אולי זה לא דבר רע כל כך.
