אני בבית גם היום. ייסורי טרימסטר שלישי החלו, אז אני נותנת לעצמי חמלה ומנוחה. כואב לי הגב ואני מנסה לעשות קצת מתיחות ותנועה על כדור הפיזיו וקצת על עמידת שש. אני מרגישה כמו פרה בעמידה הזו, ואני לא מתחרמנת מלהרגיש פרה.
הכביסה התלויה בסלון מפזרת ריח עדין ונעים, זה לקח לי רק 3 ניסיונות, כל מרכך כביסה שקניתי עשה לי בחילה איומה. מה הדיבור על בחילה בחודש שביעי? אני מנסה לחשוב מה אעשה היום. מאד חוששת מחוסר תנועה, מצד שני, אין לי כוח לזוז. אבל הגב.
אני מתגעגעת לוויד באופן צורם. שוקלת לבקש פרח מחבר. מצד שני, אין לי אומץ.
הפוסט האחרון של פרלין הביא אותי לחשוב על כמה שיפוטית ולא סלחנית אני כלפי הגוף שלי. זה משהו שמבינות במלואו רק בדיעבד. הסתכלתי על התמונה הזו, כאן אני בשבוע שש להריון, לא רואים כלום כמובן. אני זוכרת מה אמרתי על עצמי אז, ואלו לא היו מילים נחמדות. עכשיו אני מסתכלת על התמונה ורואה מישהי יפה.
למרות כל המחמאות שאני מקבלת היום אני לא מרגישה יפה או חיננית בתקופה זו. אני מתנחמת בכך שעוד מעט ההריון יסתיים בלידה (קיסרית, יאבלולי! אבל כך אני מעדיפה) ובטח בעוד חצי שנה מהיום אסתכל על תמונות מהתקופה הנוכחית ואומר לעצמי בואנה ג'נט היית ממש יפה.
כי הרי ככה זה תמיד.
