ברכב שלי הותקן בוסטר השבוע
ובבית יש כבר עריסה, מיטה, שידת החתלה ושאר דברים הקשורים לעובדה שבייגלה עתידה להגיח לעולם בקרוב.
החל משבוע הבא ועד ללידה אני צריכה לבקר במרפאת אחיות למעקב. אני צריכה לבצע אקג כל שבוע כי הדופק שלי מהיר בצורה מעלפת. ליטרלי, מעלפת. כבר לא אכפת לי כלום, העיקר שהבייגלה שלי תהיה בסדר, אני כבר רוצה להחזיק ולהסניף אותה למרות שאני ממש מתה מפחד מהעתיד.
שבוע הבא יהיה השבוע האחרון בעבודה, אני שמחה מאד לסיים לעת עתה, כבר אין לי סבלנות לבוס הסייקו או למחליפה שלי, שהיא מהממת, אבל היא לא אני והיא לא חדה כמוני ואין לה את הניסיון שלי, והכל מאד איטי איתה ומתסכל.
הדבר הכי קרוב לביזאר שעשיתי היה לדחוף מטושים, אחד לטוסיק ואחד לפוסי, במסגרת הבדיקות לקראת הקיסרי. לא נרשמה רטיבות. גם לא חרמנות.
אין לי מצב רוח אבל מה חדש בזה?
אני יושבת עכשיו בקניון, תכננתי להכנס לסופר פארם אבל אני מרגישה שאני עומדת ליפול מהרגליים אז אני נחה תוך כדי לעיסת כריך. מחכה שיעבור לי. בקרוב תגיע הצלה בדמות אמא של ג'נט וניסע יחד למוניטור והערכת משקל לבייגלס.
מצחיק אותי לקרוא שרציתי להספיק לעסוק במין לפני הלידה. איפה הרצון ואיפה המציאות? האמת, גם רצון אין לי..
מרגישה שאין אותי יותר. אותי ג'נט. בקרוב תיוולד ג'נט חדשה. ג'נט האמא.
אני מאד מאד מפחדת, מלאבד את עצמי
ומסתמן שכבר איבדתי. כנראה שארוויח דברים אחרים. אותי בגרסה אחרת. כל זאת ועוד.
בקרוב תמונת פרידה זמנית.
