תמיד זה אני מולי

איזה קטע זה 

אני טרוקה מעייפות 

באמת

ואין לי רגע לעצמי, תמיד יש משהו, היום קיפלתי כביסה בשלוש הפסקות. שתיתי קפה פושר פעמיים, והפסקתי פרק בסדרה שלוש פעמים. המלצה למי שאוהב/ת סדרות רופאים: this is going to hurt. 

אבל תקראו טוב טוב: 

הבת שלי חייכה אלי היום חיוך רצוני בפעם הראשונה

ואז עוד. ועוד. ועוד. כבר חשדתי לפני כמה ימים, אבל היום זה לגמרי זה. היא כזאת מתוקה. שובת לב. 

וזהו. צרחתי פה מרוב אושר. צרחתי. 

ואכלתי אותה, את כל כולה, את התינוקת הטעימה הזו. אוי כמה שהלב שלי מלא. אוי אוי כמה הוא מלא!

פוסט שנכתב בזמן שהיא מעולפת עלי אחרי שני שלוקים. מסניפה אותה עמוק ושומרת לנצח.

מחר יהיה פה תוכן רלוונטי, נו. תנו לי.