לא מובן מאליו
להתקלח כל יום
לא מובן מאליו
להצליח להתקלח לבד עם בת חודשיים שנרדמה
לא מובן מאליו
לאזור פאקינג אומץ ולעשות את זה
עשיתי את זה עכשיו! מיי גוד! איזו תחושה משחררת!
מרגישה שקיימים שני עולמות,
האחד, העולם הרגיל. אני חלק ממנו, נוכחת-נעדרת, העולם של האנשים העובדים, עם הדאגות הרגילות שלהם, עם כאבי הראש הרגילים, עם העומס, הפקקים, האנשים הרגילים, אלה שהולכים לבית קפה בערב ככה סתם, או יוצאים לדרינק רגיל בחמישי, אלה שמזדיינים ממש טוב וארוך אחרי שכטה, אלה שגומרים כאילו אין דאגה בעולם ואז עוד קצת.
ויש את העולם שלי ושל בייגלה
עולם שכולו מחזורי ערות ושינה, פיפי, קקי, מקלחות, גרעפסים, ערסול, טיולים, מוצצים שהולכים לאיבוד, משחקים וחיוכים, טטרות שנופלות על המדרכה, מנות מטרנה בזכותן הסלון נראה כמו אחרי מסיבת קוק, הו, איזו שלווה. איזה עולם! תנו לי את זה לתמיד! עייפות, טמטום, אושר עילאי.
אני בוחרת בעולם הזה
כי העולם של הגדולים, הוא לא כיף לי.
