נזכרתי עכשיו שקניתי לך או שאתה קנית לי ספר של פרופ' יורם יובל. יש לו שני ספרים שאני מאד נהניתי לקרוא: "סערת נפש" ו"מה זאת אהבה".
וגם שבאחד מהזיונים העצובים שלנו (כי תמיד יצאתי מופסדת. באתי מופסדת. הזדיינתי מופסדת. אהבתי מופסדת) הבאתי לך כתר מקרטון של בורגר קינג וחבשתי אותו לראשך וצחקנו.
אני לא זוכרת הרבה צחוק. לא כמו היום, זה בטוח. שאני אשב על הספה ואתגלגל מצחוק משיחה איתך? ועוד אאפשר לך לראות אותי ככה. נקרעת מצחוק וכל הגוף רוקד.
ואת החגורה. החגורה הזאת שלקח לי 14 שנים להתקרב אליה שוב אבל אז הכרתי מישהו עם וייב דומה לשלך, והוא לקח את החגורה כרך סביב מותניי בדוגי, משך אותי למעלה ואחורה ופירק לי את הצורה.
מה זה עושה לך לקרוא את זה?
אני מלאת תסכול וזו הרגשה נוראית. שוב הזמן הזה בחודש, כמה קל להאשים כל הצפה רגשית במחזור שעתיד להגיע בקרוב.
על הבת שלי שסובלת ואני לא מצליחה לעזור לה.
על כך שאני משוועת לזמן לעצמי ואין.
על כך שאני רוצה אותך וממך עוד ובכל מיני צורות, צבעים וטעמים. ואין.
הזמן הזה בחודש יחלוף
בינתיים נהנית מקפה שקט וארוך עם עצמי. זה המון.
