לאחרונה גברים מעברי שבים אל חיי. זה ככה כבר שנים. "הגעגוע אל דבר יוצר בדבר געגוע אליך. התגעגע אליו" (של רבי נחמן מברסלב).
לעתים אני מהרהרת בהם, לעיתים מתגעגעת לאיזו הרגשה או פשוט לבנאדם, לאיך שהוא דיבר, לקול, לאיך הוא מריח. אני מניחה שגם אני עוברת להם בראש, ותוהה לעצמי תמיד, מה היה הרגע המסוים הזה, מה היה בו בדיוק, שהחלטתם לסמס?
הערה אשתף על ע'. השיח הרוסי:
השיח' הרוסי מלפני 4 שנים סימס לי לפני שבוע. הדברים הסתיימו באקורד צורם. הוא הוא יצא דוש דה לקרם והתנהג כמו ילד חרמן בן 20. כעבור מספר חודשים השלמנו וכך הקשר נותק בטוב. הוא סיפר שהכיר מישהי והם מאד מאוהבים.
פאסט פוורד להיום:
מסמס. כעבור דקה תמונה של פעוטה. הוא אבא. הוא פאקינג אבא הפאקינג שיח' רוסי חתיך ומתוק שהוא.
אחרי ההתרגשות של השלמת פערים הוא מספר לי שהם נפרדים והילדה תהיה במשמורת חלקית אצלו. תוך כדי השיחה אני מבינה דברים שלא התחדדו לי אז, כשהיינו יחד.
תוך כמה רגעים ההתלהבות שלי נוחתת.
מה אני צריכה את זה?
מה הוא צריך את זה?
כנראה שהוא מהרהר במציצות המענגות שקיבל ממני אז, לפני ארבע שנים. כן, אין על גבר במשבר זוגי שכנראה לא קיבל מציצה הגונה זמן רב. כן, תנו לי עוד מזה.
🤢
התקשורת בינינו דשדשה במשך יומיים והנה כבר עבר שבוע ושקט על פני וואטסאפ.
למה להחזיר לחיים שלי אדם שחוויתי ממנו דחייה רגשית בעבר? לאדם שהיה אחלה חבר אבל מאהב, קצת פחות. לזה שתמיד רצה לקבל עוד ממני ולא העניק בחזרה.
מעדיפה להישאר עם הזיכרונות של הדברים הטובים, שיחות הנפש והצחוק הפרוע של שנינו. כן.
