תמיד זה אני מולי

לא ביקשתי את זה 

לא חשבתי על זה 

זה לא עניין אותי 

ובכל זאת בתקופה האחרונה אנשים מהעבר יוצרים קשר. אחלה. לרובם סרבתי בנימוס רב. 

והנה הגיע הבחור מהפוסט למטה 

וזה לרגע אחד מרגיש טוב 

ואני אומרת לעצמי, יאללה, כמה דפיקות על הדלת עוד צריך? תפתחי את הדלת כבר. תאפשרי למשהו חדש לקרות.

והוא זה שיצר את הקשר 

והוא זה שהביע עניין אמיתי 

והוא זה שהציע להיפגש 

השיחות היו חביבות, יכולתי לדמיין אותנו יושבים על שכטה אצלי בבית, אבל משהו ישב לי ולא הרגיש בטוח עדיין. הוא מדבר על עצמו המון. הוא גם שואל ומתעניין בי אבל זה נראה שהוא לא מקשיב, או לא זוכר מה אמרתי וזה מכדרר אותי קצת. כדור קטן קטני. 

אתמול הייתה הפעם הראשונה שאני יזמתי ושלחתי לו הודעה, בשאר הפעמים זה היה הוא שיזם. 

ההודעה שלי נשארה ללא מענה מאתמול בצהריים. 

That's a nasty way to fade away. 

 וזה מדהים איך ברגע אחד

כל הביטחון שלי נעלם 

ומלא רגשי נחיתות צצים 

אולי הוא השתעמם ממני? אולי אני לא נראית לו טוב כמו לפני 12 שנים?

אני מזכירה לעצמי

שלא ביקשתי שום דבר מזה ומפסיקה לשאול למה זה קורה. 

שמה את זה בצד ומעבירה אותו לארכיון. 

הלאה. בלב קצת כבד, אבל הלאה.