סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

תמיד זה אני מולי

(מתוך שיר. של א. בנאי)
לפני שנה. 11 במרץ 2023 בשעה 6:01

מתוך 

פרק 18 עונה של מיני טף

 

וזה בדיוק, אבל בדיוק מה שאני מרגישה. 

 

רק ככה, מול פאקינג לולי, בייגלה מוכנה לאכול ארוחת בוקר (יוגורט יווני עם פירות מרוסקים תודה לגרבר, ולקינוח רבע עוגיה שסבתא שלה הכינה)

 

 

אין לי חשק לכתוב 

כשאיני כותבת יש בתוכי פקעת 

והכל רק הולך ומסתבך 

איתי

 

 

אני מתחילה לזהות שוב את אי השקט שליווה אותי בתחילת הקשר עם י'. שום טורנדו הפעם, מקסימום מופע קטן של עננים וברקים. ועדיין, זה מספיק בכדי לכווץ אותי. למה אני תמיד מכניסה את עצמי למצב בלתי אפשרית מבחינה רגשית? למה? 

 

 

אני רוצה לחזור לכתוב 

וגם לחשוף קצת גוף שחושף נפש 

אבל פאקינג 

אין לי 

כוח 

 

לכלום.

 

 

כחומר היוצר בידייך​(נשלט) - נוחי לך בשבת , חשבי רק חיובי , חשבי רק על אנשים אהובים לך , אגרי אנרגיות טובות ונפשך תזרום לעולם הכה יפה .
לפני שנה

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י