לפני 3 חודשים. 14 באוגוסט 2024 בשעה 18:35
"אני רוצה לראות חברים!" בייגלה, בת 2.5 בכניסה לפעילות לפעוטות.
אני מביטה בילדה שלי ממרחק בטוח, אני מרגישה שאני זו שצריכה אותה יותר ומתקרבת להסניף את הדבר הקסום הזה שיצרתי בתוכי ועכשיו היא
פעוטה
שמחה
קופצת
רוקדת
סקרנית
סופגת
משחקת
ומנהלת איתי שיחות ברומו של עולם "אמא, איזה צבע הקקי שלך?"
אנחנו בגמילה מחיתול והילדה הזו היא פשוט מאסטר בשליטה בצרכים.
היא מלמדת אותי מה זה לשחרר שליטה יותר מכל שולט אכזר שהכרתי. אני אסירת תודה על כך שהיא שלי, שאני זוכה לגדל אותה, לשמוח איתה ולחבק איתה את הקשיים. יש לי ילדה שמחה. זה כל כך לא מובן לי מאליו.
*
היא נרדמה לפני כמה רגעים, ולמרות שזה היה יום ארוך ומתיש הייתי מכילה ואוהבת, לא האצתי בה, התענגתי על כל משפט מתוק שהיא אמרה. היום הרגשתי שאני אימא טובה, נוכחת, קשובה.
גם זה, לא מובן לי מאליו.
