הייתי אמורה לסיים את הטיפול הרגשי בשבוע הבא אבל אני מרגישה שדווקא מהמקום הטוב בו אני נמצאת כעת אני יכולה להשיג פריצת דרך משמעותית בתחום הרומנטי, הזוגי, האינטימי.
במשך שנים לסירוגין הלכתי לטיפול פסיכולוגי, תמיד זה עזר, קידם, שחרר, ריפא אך עדיין לא הצלחתי להביא את עצמי לדבר על הפגיעות המיניות שחוויתי בילדות ובגיל 14.
אני מרגישה שאם לא אעשה שלום אמיתי עם המקום הזה, אם לא אגע בדיוק אבל בדיוק שם לנצח אהיה שבויה של התנהגות פוסט טראומטית.
זו התנהגות שלאורך השנים לבשה שלל צורות. בהתחלה, שיחזרתי את מה שעברתי בקשרים אחרים שהיו לי. לאחר מכן חשבתי שאני מחווטת כך ואין מה לעשות אז עשיתי רק מין "כזה", בהמשך חייתי באשליה שאני ממש בסדר ומה שעברתי בכלל לא משפיע על ההתנהגות שלי, ואני לא בזוגיות כי אני סוליסטית. בשנים האחרונות אני נמנעת כמעט לחלוטין מכל תקשורת, מתנזרת רגשית, אטומה, בלתי פגיעה וכל כך, כל כך לבד.
אני רוצה להכניס לחיי אנשים חדשים
אני רוצה לבטוח באנושות ובגברים
אני רוצה לומר שאני הרבה יותר מסך הפגיעות המיניות שחוויתי אבל בבקשה בבקשה, זה גם כל כך עצוב ושורף וכואב לי לפעמים להיזכר בזה אז תבין גם את זה, כשאתה ניגש לגעת לי בלב.
נושמת לרווחה.
יאללה הלכנו לישון.