האם לג'יט לצאת מוקדם מהמשרד כי אני ממש צריכה זמן לבד עם עצמי, לשבת ולבכות מלא ולהוריד קצת את האבנים מהלב?
לפעמים גדול עלי כל העסק של להיות אימא. אין לי כוח או רצון לפרט. אני במצוקה, זמנית. אבל מצוקה. אור גדול הולך לבוא אבל או הו, הדרך קשה לי. כל כך קשה לי.
איזה ברירות אחרות יש לי כבר אה? אני חייבת לתפקד. חייבת.
אולי כדי שזה יקרה, כדאי לי באמת ללכת הביתה ולהתפרק.
יהיה בסדר
שנהיה בריאות ומאושרות
זה מה שחשוב, בסופו של. ולמען זה אני חותרת.
****
רכשתי את "הספר הכחולה" מתוך אמונה ורצון להתפתח עוד. כתבתי לחבר שאני מרגישה כמו קלישאה. אפילו קצת הייתי נבוכה.
ואז דיברנו קצת על ציניות
ונזכרתי שטוב לי להתרחק מאנשים שזו השפה העיקרית שלהם.. כי זה שיח שרק סוגר שיחות ומרחיק מרגש אותנטי.
ובכל פעם שאני חושבת לרגע כן לסמס למה שמו
אני מזכירה לעצמי שציניות ואני כבר לא חברים.