היום שלי התחיל בנמוכים
הרגשתי מיואשת וחסרת אונים
כל מיני ענייני בייגלה שמטרידים אותי מאד
וגם מה שקורה פה בעבודה
התנחמתי בקפה טעים וקצת Fleetwood mac שריככו לי את הלב
האם אי פעם דיברתי על האהבה שלי להרכב הנפלא הזה?
לקח לי הרבה מאד זמן להתאושש היום.
אני אפילו לא חושבת שבאמת התאוששתי
פשוט שמתי בצד את המחשבות הלא פוסקות
כי זה באמת, באמת לא בשליטתי (ענייני בייגלה)
ושלחתי לה עמוק מתוך הנשמה שלי מחשבות חיוביות ואני מקווה שהיא בסדר בגן היום.
אני לא מאחלת לאף הורה בעולם הזה ילד עם בררנות אכילה קיצונית. זה סיוט. זה נורא. זה מתסכל. זה מדאיג. זה עוכר שלווה. זה מנהל את החיים. הנה שוב אני מוצפת ובוכה. זה משפיע על כל אספקט בחיים.
בקיצור
התעשתתי
ואפילו הצלחתי לייצר משהו חדש בעבודה ולגייס את הצוות הטומטום שלי לזה
ואני חשה סיפוק קל ביותר
ועכשיו עברתי לשמוע קצת רוק
ולדמיין את שנינו קופצים בסלון שלי או במרפסת לצלילי זה
(איפה את כושיליראבקום ערס! תבוא כבר, ושזה יזרום לנו מבלי שארגיש חנוקה, מאוימת אלא זורמת והרמונית).