ביומולדת שלי לפני חמש (?) שנים בדיוק עברתי דירה
בזמן הזה זכיתי לפגוש את האליל התימני, לא חושבת שהוא אהב שקראתי לו ככה, אבל היה לו גוף אלילי ונו, הוא תימני. הוא היה שם עבורי יותר ממה שדמיינתי שמישהו ירצה להיות עבורי.
בחלוף הימים הבנתי גם שזו הייתה הדרך שלו לא להתמודד עם מה שמתחולל בחייו ונצבטתי עמוקות. הוא ברח אלי. אני לא רוצה בחיים להיות מישהי בורחים אליה, אני רוצה להיות עוגן של מישהו, אני רוצה לעזור למישהו הזה להתמודד עם הקשיים שלו ולא להיות האקמול או הפלסטר.
את זה הבנתי כבר לפני הרבה שנים, אבל להבין משהו זה לא אומר שקל ליישם.
*
בשיח רנדומלי על איקאה נזכרתי בו פתאום, באליל התימני.
איך ביום ההולדת שלי נסענו יחד לאיקאה
והוא פשוט היה שם עבורי
הוריד, העמיס, ייעץ, העלה הביתה והרכיב לי את כל הריהוט. ובלי חולצה. 😉
כשרציתי אינטימיות, כלומר, כשרציתי להתקרב אליו ולשכב איתו הוא דחה אותי. היינו חברים ששכבו פעמיים וזהו. אני רציתי עוד, הוא לא רצה.
וזה לא התיישב לי
ואכלתי אותי ואותו מרוב רצון להבין עד שכבר חנקתי. ונחנקתי.
איך יש מישהו כ"כ נוכח בחיי היום יום שלי
שכל כך היה נכון לעזור
אבל בעצם לא היה שם מין
והשיחות היו עצורות מאד
עד היום אני לא ממש מבינה.
בכל מקרה
באתי לרשום שאני חייבת להגיע לאיקאה
וחייבת לעשות כבר דברים בבית
שעמוס לי
וכבד לי
וכן אני מודה
אני צריכה גבר כדי לשפר את חווית הקנייה שלי מאיקאה!