מעומק הלב

היום הייתה לי הפסקת חשמל כזו ארוכה מן הרגיל ,אולי שעתיים,מבאס קצת ואלי בעצם ממש לא .
מצאתי את עצמי מהרהר על......בכלל.
זו הפעם הראשונה מזה זמן רב שאני יושב עם עצמי ללא טלפונים, ללא מחשב,בלי להתחמק יושב ומתמודד ומתעמק באמת הפנימית הכואבת שלי .
וכואב לי כואב לי מאד .
ונמאס לי ...והאמת שבעיקר מעצמי .
נמאס לי שכ"כ לא טוב לי כשטוב לי ,שאני לא יודע להתמודד כשאוהבים אותי כ"כ ,ואפילו אפילו לא מבין למה זה מגיע לי כל האהבה העצומה הזו .
פעם ראשונה שאני נחשף ולא בפני המגירה העמוסה שלי וזה מרגיש לי שונה .
אבל אני כואב ,כואב מאד ...ואני אוהב אוהב מאד .
ואני יודע שזה לא ילך כי אני זה אני פשוט ככה ,והכל מסובך אצלי ואם זה לא מסובך אז אני חייב לעשות אותו כזה .
ואני חייב חייב להשתנות כי יש בי כ"כ הרבה לתת ואני כ"כ מתקשה שזה עצוב .
אז חשבתי שאני משתחרר ....
משתחרר מהעיניים העמוקות והמדברות שלך ,מהחיוך הכובש ,מהצבע המדהים,מהחזה המטריף .
משתחרר מהחיבוק העוטף ,מהחיבור המושלם,מאהבה גדולה גדולה.
משתחרר מזכרונות מדהימים ,מלילות בלי שינה ,מבילוי עד אור הבוקר על חוף הים .
אז זהו חשבתי שאני משתחרר ,,אבל אני ממש אבל ממש לא .
אז זה הזמן לבקש סליחה ענקית מהדבר הכי טוב שקרה לי לאחרונה .
סליחה ,פשוט סליחה בחורה מדהימה
ותודה על כל מה שהענקת לי ולא ידעתי לקבל.
מגיע לך הטוב ביותר .
אוהב וכואב
אני.