אחד הדברים שאני הכי אוהב בכלבה שלי אטילה (חוץ מאת כולה) זה את הביטחון העצמי שלה. היא כל כך שמחה ומקבלת בטבעיות את מקומה ככלבה שלי, מקשקשת לקראתי בזנב ונובחת משימחה, ממש כאילו גידלתי אותה מאז שהייתה גורה. היא מישירה אלי מבט כלפי מעלה בעיניה המהפנטות, נענית לכל מחווה שלי, ועושה כל מה שאני פוקד עליה בצורה הכי מיידית ושלמה. ולמרות כל זאת היא לא מאבדת את עצמה כאדם על כל צדדיה ורבדיה, וגם משכילה לשמור על קשריה האחרים, כולל קשרים זוגיים ברמה זו או אחרת. כמי שנאמן לאמרה הידועה "חוסך שבטו שונא כלבתו" (משלי יג כד, מישהו צריך לקחת את היזמה לשכתב את התנך בצורה עדכנית), אני מצליף בישבנה בחגורת העור שלי לא מעט, סוטר על לחייה ודורש שתודה לי על זה, צובט את פיטמותיה באטבים, וכל זאת לביסוס וקיבוע תפקידנו בקשר. יחד עם זאת, אני מקפיד תמיד לנשק וללקק את מקום הפגיעה לאחר מעשה כמחווה של הזדהות ופיוס.
רבים מהאנשים שנמשכים למערכות יחסים מסוג זה מעריכים טוטאליות: "או שנולדת עם זה או שלא", "או שיש לך את זה או שאין לך את זה", הרבה חושבים שדום הוא דום וסאב הוא סאב. לפעמים נדמה שיש לאנשים איזושהי רתיעה ממתחלפים, מתחלפים נראים אנשים שלא סגורים על עצמם. חסרי אותנטיות. בניגוד למתחלפים, אטילה כלבתי יפת העיניים היא אותנטית. גם במצבים נדירים מאד בהם דומה שהאנרגיה המינית ביננו נמצאת ברמתה הנמוכה, אטילה היא עדיין כלבתי בכל נפשה, וכל התקשורת ביננו מתבצעת כאדון וכלבתו. אני כותב את זה ובא לי ללטף אותה בשערה כשהיא מתחתי, עצוב לי שהמציאות המציקה מפרידה ביננו ושהיא לא צמודה לרגלי כל יום, כל היום.
עד שפגשתי את אטילה, לא ממש הכרתי את המשיכה המינית מסוג זה של שליטה. אטילה פתחה בפני דלת למזדרון אפל, המוביל לעולם עמוק ומדהים, שבאופן פרדוקסלי גם מלא באור בפנימיותו. זהו עולם המוות ועולם החיים, הכל תלוי בגישה ובפרופורציה. אש עצמתית פנימית, ויש להזהר שלא להשרף. השליטה איננה קשורה כמובן רק למשיכה מינית. שילוב שליטה במערכת יחסים מקפיצה את האינטנסיביות בעשר רמות. השליטה מוסיפה לקשר הבינאישי מימדים שלמעשה בולעים ומייתרים הרבה ניואנסים של מערכות יחסים ואניליות. בהשוואה למה שהייתי רגיל עד היום, זהו קשר בינאישי על סטרואידים! רמות האמון ההדדי גבוהות לאין שיעור, וכך גם החשיפה הנפשית.
והנה הווידוי שלי מגיע. אני יודע בוודאות, ונדמה לי שגם אטילה יודעת, שאני שלה לא פחות ממה שהיא שלי. כן, אני אדון אותנטי, ונכנסתי לדמות הכי מהר והכי בקלות, ללא שום מאמץ. אבל ברגע שאטילה תרצה לצאת מכלביותה בכדי להוביל, בשניה אחת, במבט אחד, אני אאבד את סמכותי ואהיה שלה באופן טוטלי! אני אלקק כל סמ בגופה, אני אעשה בשבילה מה שתבקש, אני אלווה אותה לאן שהיא תרצה, אני אמתין לה היכן שהיא תאמר לי, ואני גם אנשום בקצב שהיא תחליט. אני אהיה הכלבלב שלה, המשרת שלה או השפחה שלה, בסידור הבית, בשטיפת הכלים ובכל מה שהיא תרצה. אני אציית לה כשנהיה לבד ואני אציית לה בריגוש רב גם כשנהיה בנוכחות אנשים. ואם היא תחליט, אני גם לא אחשוב על שום דבר אחר מלבד עליה. אבל תודה לאל אטילה שלי אותנטית, והיא כרגע או בעתיד הנראה לעין לא מעוניינת להוביל. יש לה את הביטחון העצמי ויכולת הקבלה להיות מובלת. ולמזלי, נראה לי שזה הולך להמשך כך, וטוב לשנינו שכך.
אבל החשש המלווה בהתרגשות עצומה קיים, שיום אחד, ולו לתקופת מה, נכנס ל"היפוך".
אטילה, זה יקרה כשאני אגיד לך שהגיע הזמן, כן?