החלטתי לשים את זה פה

עבר מלא זמן מאז שהייתי פה.

ומלא דברים בזוגיות ובחיים הנורמליים שאני מנהלת.

והכלוב שלי מכוסה וארוז ומאובק.

מבינה שיש לי פטיש

לדברים ספציפיים

לסיטואציות ספציפיות .

אין סיכוי להכניס את בנזוגי לדבר הזה. הוא ימות על המקום.

אבל אפילו פה, נבוכה מלתת לזה שם.

כשאני קוראת, אני מחפשת רמזים לאנשים כמוני,

ואם אני מוצאת משהו דומה,

זה מלחיץ אותי , 

כי תמיד החבילה יותר רחבה.

וגם

חזרתי לטיפול. 

אני יודעת שאני פגועה מינית. ומרגישה שהכל שם מקולקל.

אני רוצה לקוות שאצליח למצוא דרך להישאר עם בנזוגי שאני אוהבת,

וגם להצליח להנות ממין איתו.

מה שאני נמשכת אליו הוא קשה. לא הייתי יכולה ורוצה להביא עם זה ילדים לעולם.

הקמנו בית נהדר, ומשפחה יפה וטובה. 

רק שהמין.. לא מספק, מבאס. עצוב.

לא עושה לי את זה.

לא יודעת מה לעשות עם זה 

חזרתי לפה .

ספרו לי

קרה שם קסם 

ולא התבזיתי.

להפך.

הייתי אדירה ונהדרת.

ולא לבשתי שום דבר סקסי, באתי בפיג'מה ונעלי בית. 

זאת האמת.

בערך שעה לפני התכתבתי עם חברה על כל זה ואז נשמתי רגע, ואמרתי, טוב די.

הלאה וקדימה 

ולא יודעת איך זה קרה, אבל זה פשוט קרה .

וראיתי אותה שם 

כולה יפה וזוהרת ונוצצת 

וראיתי כמה היא חרדה 

כמה חשוב לה להיות יפה עבורו 

וראיתי אותי 

ושמחתי 

שלא הייתי צריכה את כל זה 

אני יודעת איזו ברכה אדירה אני מביאה איתי 

ואין שם ספק 

וזה לא תלוי בשום דבר. 

אני יודעת מה אני 

תודה לאל 

איזו דרך עברתי.

הבלוג הזה מזמין אותי לדייק עם עצמי 

מה בדיוק אני מרגישה

וזה חשוב, כי לרוב אני מעדיפה לברוח מזה 

מספיק שמשהו יהיה לי לא נעים 

זה יפעיל אותי בגוף 

ואעשה מה שאני יכולה כדי לשנות את זה.

אז פעם פשוט אכלתי, זה סגר את הפינה , לרוב.

עכשיו אני לא עושה את זה 

ואז מה עוד יש לי?

לא משתמשת בחומרים.

מה הדבר הבא?

יש עוד כמה ברשימה..

אבל בפועל הכי טוב לפתור את הסיטואציה הבעייתית.

אם אני אמיצה מספיק.

לא תמיד אני אמיצה..

לא רוצה להשמע דרמטית מידי

פשוט קשה לי היום.

ומגלים בי עניין פה 

ופונים 

ואני קוראת עוד פרופילים ועוד בלוגים..

ואז כל מיני קטעים על חורים וכלבות 

שזה מחריד אותי ועושה לי בחילה ..

מה אני מחפשת פה דווקא?

 כי מצד שני 

מה זה הדבר הזה שגורם לי לכמוהה אל מי שלא מכיר בערך שלי 

שמכאיב לי 

למה קשה לי לחתוך משם?

מכירה את כל הקלישאות אבא שלך וככה וככה 

אני קלישאה מהלכת .

אז לא יודעת כלום.

והערב מסיבה.

וככ רציתי לראות אותו הערב

שנתיים מאז שזה התחיל. במסיבת פורים .

וחצי שנה מאז מה שקרה.

ואני בחושך.

ושוב,

בחילה ופחד שאתבזה בעיניי עצמי.

לא יודעת כלום.

שיהיה ככה.

חג שמייח שיהיה. ושבת שלום.

ויש את ההוא,

שהלב שלי היה אצלו בידיים.

ועוד לפני שקרה לו מה שקרה 

היו כל הזמן סימני שאלה 

היה קשה 

היה קשוח 

זה כאב כל הזמן.

אבל היה שם גם עונג גדול 

כזה שלא ידעתי שיכול להיות.

וכל הזמן המתח בין הלב לגוף..

איפה זה חי יותר

איפה זה כואב יותר 

איפה ההתרסקות גדולה יותר.

אין לי איך לתאר מה שקרה לו 

ומה שקרה לי משום כך 

וכבר חצי שנה אחרי 

ולא יודעת מה לעשות עם עצמי.

אז חזרתי לפה.

קשה לי לנשום הלילה.

טוב שיש עוד פרק על זומבים ומי שיעשה לי מסג' ברגליים תוך כדי.

ככ לא מובן מאליו.

ולילה.

הוא ישן עם אישה אחרת הלילה 

ויש לי את המיטה לעצמי.

אפילו הילדים נרדמו במיטה שלהם , ולא על הראש שלי, שזה יפה מצידם.

מרגישה שיכולה לבחור את התחושה שאיתה אלך לישון.

לא חייבת להיות קורבנית.

יכולה לחגוג את העצמאות שלי

וזה שכל המצב הזה קורה כי אני התעקשתי על זה.

קראתי לזה " ללכת לחוג".

כמו שיש כאלה שהולכים לחוג טיפוס הרים , וחוזרים חבולים,

אז גם אני.

ואל תשאל אותי שאלות, כי אני לא רוצה לדבר על זה.

עכשיו אני עם הנייד במיטה 

בוהה בשעון ותוהה אם אירדם תיכף 

ומתי כבר יגיע הבוקר.

כי יש את הריקנות הזאת.

ואני כבר יודעת לזהות מה אני עושה כדי לנסות לשנות את ההרגשה שלי .

פעם זה היה סוכר ופחמימות. אלכוהול בפוטנציה. מזל שאבא שלי היה אלכוהוליסט וזה דחה אותי.

עם האוכל הפסקתי לפני כמה שנים, ואז גיליתי מחדש את הליבידו שלי ואת הגוף שלי.

כי לפני כן, פשוט לא היה.

אז התאבלתי על זה ששנים וויתרתי על הנאה ממין.

כי אז , פשוט קיבלתי שלי זה לא יהיה משהו שהוא חלק מהחיים שלי.

לא היתה לי בעיה לפנטז על דברים ולגמור לבד תוך שתי דקות. אז שיהיה ככה.

היתה לי בעיה עם הדברים שהדליקו אותי , כי זה היה ככ לא מוסרי ולא קשור לשום דבר בחיים שלי, 

שגם לא העזתי לדבר על זה עם אף אחד.

ואז הגיע "המזכירה". 

הסרט אשכרה שינה את חיי. 

כי אם זה יצא מהוליווד, עם שחקנים כאלה , אז זה כבר מיינסטרים.

אני עדיין מפנטזת על דברים כאלה כדי לגמור .

אבל אחרי שהעברתי את עצמי את הסשן ההוא, שכתבתי עליו קודם,

כבר יכלתי לקיים קשרים עם וניליים, ולגמור איתם ביחד,

מה שלא היה קודם.

אז אני בדרך הנכונה.

היה לי גם חשוב לגלות עד כמה רחוק אני יכולה להגיע עם הלב שלי.

והלכתי הכי רחוק שיכלתי, גם שם.

והתרסקתי חזק מאוד.

ונשארתי כדי לספר.

אז לא,

לא מחפשת שולט עכשיו ,

שייקח אותי תחת חסותו ויראה לי 

מה .

ויודעת שהזירה הזאת פה מורכבת, ויש פה המון אנשים.

אבל זהו 

שכולם אנשים.

אז מדליקה את פנסי הקטן 

ומחפשת.

ברכות.

הבנתי, שבכל קשר שמתחיל, אני חושדת שבעצם, כל מה שהוא רוצה- זה להכניס אותי למיטה.

ולכן לא האמנתי לכלום.

לאף מילה טובה שיצאה למישהו מהפה לגביי.

גם ככה הכל בזוי ושקרי.

ומין זה דבר שצריך לעשות אותו כדי להחזיק את הגבר שלי אצלי.

והפחד הכי גדול שלי היה, שאהיה לשימושו , בעצם.

שיינצל אותי ( זה היה חזק באייטיז. גם בגידות).

וכשהחלטתי לצאת לדרך הזאת 

הבנתי , שאני צריכה ללכת עם זה הכי רחוק שאני יכולה  כדי לנסות לפתור את זה.

אז עשיתי את זה.

נתתי לו לעשות בו כל מה שהוא רצה 

כל מה שיכלתי 

הוא אמר לי שאני גיבורה ותותחית 

והסכמתי לקבל את כל המחמאות שהיו לו 

כי ידעתי שהוא צודק.

ועכשיו,

מי יכול עליי?

כבר לא מפחדת מאף אחד 

אני כבר יודעת עליי כל מה שאני צריכה.

התקדמתי מאוד

היה שיעור חשוב.

ועם זאת ,עדיין מאגישה תקועה.

ולא יודעת איך ממשיכים מכאן.

זהו לעכשיו.

לילה, וכו.

פסיעה קטנה החוצה

מהמערה 

אל האור 

מה יש שם עבורי?

איך 

לעזאזל 

אני אמורה ..?

פאק איט.

אני פה.

יותר שפוי פה מבכל מקום אחר.

עשיתי כבר מה שהייתי צריכה 

הלכתי הכי רחוק שיכלתי 

לא מחפשת שולט, ולא נשלט 

ולא משחקים.

יש לי עבודה לעשות 

ולאן להתקדם 

אבל הכל נראה כמו מבוי סתום.

אז כותבת.

נראה מה יהיה.