כי יש את הריקנות הזאת.
ואני כבר יודעת לזהות מה אני עושה כדי לנסות לשנות את ההרגשה שלי .
פעם זה היה סוכר ופחמימות. אלכוהול בפוטנציה. מזל שאבא שלי היה אלכוהוליסט וזה דחה אותי.
עם האוכל הפסקתי לפני כמה שנים, ואז גיליתי מחדש את הליבידו שלי ואת הגוף שלי.
כי לפני כן, פשוט לא היה.
אז התאבלתי על זה ששנים וויתרתי על הנאה ממין.
כי אז , פשוט קיבלתי שלי זה לא יהיה משהו שהוא חלק מהחיים שלי.
לא היתה לי בעיה לפנטז על דברים ולגמור לבד תוך שתי דקות. אז שיהיה ככה.
היתה לי בעיה עם הדברים שהדליקו אותי , כי זה היה ככ לא מוסרי ולא קשור לשום דבר בחיים שלי,
שגם לא העזתי לדבר על זה עם אף אחד.
ואז הגיע "המזכירה".
הסרט אשכרה שינה את חיי.
כי אם זה יצא מהוליווד, עם שחקנים כאלה , אז זה כבר מיינסטרים.
אני עדיין מפנטזת על דברים כאלה כדי לגמור .
אבל אחרי שהעברתי את עצמי את הסשן ההוא, שכתבתי עליו קודם,
כבר יכלתי לקיים קשרים עם וניליים, ולגמור איתם ביחד,
מה שלא היה קודם.
אז אני בדרך הנכונה.
היה לי גם חשוב לגלות עד כמה רחוק אני יכולה להגיע עם הלב שלי.
והלכתי הכי רחוק שיכלתי, גם שם.
והתרסקתי חזק מאוד.
ונשארתי כדי לספר.
אז לא,
לא מחפשת שולט עכשיו ,
שייקח אותי תחת חסותו ויראה לי
מה .
ויודעת שהזירה הזאת פה מורכבת, ויש פה המון אנשים.
אבל זהו
שכולם אנשים.
אז מדליקה את פנסי הקטן
ומחפשת.
ברכות.
