לפני 4 שנים. 3 באוקטובר 2020 בשעה 22:09
כשאני נמצאת
אין נוכחת ממני
כשאני בורחת
אין מהירה כמוני
ככה זה לחיות בקצוות
את אף פעם לא יכולה להיות בטוחה
שהפעם היציבות היא אמיתית.
כבר כתבתי בלתי צפוייה?!
האש שבי מחייכת עכשיו
כמה פחדת מן האש הזו שלךהצלחת לשכנע את עצמך שהיא תשרוף לך את הכל
התרגזת בכל פעם שבצבצו בך מדורות
ומיהרת לחנוק עצמך בחללים חסרי חמצן
כדי שלא יבחינו בך עולה על גדותייך בוערת ומתפשטת
כמה עדינות יש בהבנה שגם לאש הזו שלך יש מקום בעולם וכמה נעים לגלות שאלה אשר ראויים לנוכחותך לא יבהלו ממנה
אלה יניחו ראשם על כתפך החמה ויתענגו ממנה
