|
|
|
אני אוהבת נשים
אני אוהבת את הגוף שלהן
אני אוהבת את החיוך שלהן
אני רוצה לנשק את כולן.
עוד שיר:
אני לא אוהבת גברים.
אני לא אוהבת את הזין שלהם.
אני לא אוהבת את השיער שלהם.
אשמח שיתרחקו.
תודה רבה.
אני במצב רוח כל כך נשלטית
אני צריכה פאקינג משימות או עונשים או משהו
צריכה ספאנקים, צריכה לכתוב שורות, יש לי מלא אנרגיה וצריכה נשמה דומיננטית שתיישר אותי
פאקינג שימי אותי במקום שליייייי
אמא שלי דואגת שהיא לא נותנת לי אוכל טוב מספיק
אני חושבת
שהיא מאכילה אותי באוכל הכי טעים
שזה
הכוס שלה
מישהו פעם אמר לי שאני לא יכולה לעשות בדסמ כי אני לוקחת כדורים נוגדי דיכאון
כי הם אמורים לייצב מצבי רוח, ובדסמ זה רכבת הרים של רגשות
זה אמיתי?
אני לא מצליחה להחליט.
אף פעם.
אני בוכה לאמא שאני לא יודעת מה ללבוש.
או להזמין.
היא שואלת:
"את רוצה א? או ב?"
אני אומרת
"אני לא יודעת"
אז הוא מחליטה
"טוב אז א"
ואני אומרת
"לא, אני רוצה ב"
ואז
אני
נענשת.
אמא שמה עליי כיסוי עיניים בלי לומר מילה.
היא מובילה אותי כמה זמן, אולי חמש דקות, אולי חצי שעה.
אני מרגישה קיר על הגב.
שוב היא מפשיטה אותי.
הפעם היא לא מורידה את הכיסוי.
אין לי מושג איפה אנחנו.
אולי אנחנו בסמטה, או בבניין נטוש, או אפילו ברחוב ציבורי וכולם מסתכלים עליי!
המחשבה גורמת לצמרמורת נעימה לעבור עליי.
אני לא מתנגדת.
אני שייכת לה והיא תעשה בי כרצונה.
היא מנשקת אותי חזק, חונקת אותי. אני גונחת לתוך הפה שלה.
אצבעות מלטפות את הכוס שלי.
"איזה רטובה את...אולי את רוצה שאביא כמה אנשים? שכולם ייראו איזה חרמנית קטנה את."
אני מסמיכה והיא מצחקקת.
"רדי. אני רוצה להרגיש את הלשון שלך."
אני יורדת על הברכיים ומושיטה יד, מנסה למצוא את הפרס שלי.
ידיים אוחזות לי את הראש ומושכות אותי בכוח קדימה. אני נופלת לתוך המקום האהוב עליי.
אני נושמת עמוק ומעבירה לק מלמטה למעלה. הטעם שלה ממלא לי את הפה ושתינו נאנחות.
אני מתחילה לעבוד.
כל משב רוח מזכיר לי שאני חשופה לגמרי.
אני ממשיכה לסובב את לשוני סביב הדגדגן שלה, היא אוחזת את השיער שלי יותר ויותר חזק.
אחרי כמה דקות הלשון שלי מתחילה לכאוב אבל אני מרגישה שהיא קרובה אז אני מתעלמת.
סוף סוף היא מוציאה צעקה קטנה ומשפריצה. הגמירה שלה מטפטפת בין הציצים שלי.
אני רועדת מקור, והיא מלבישה אותי בזריזות, נזהרת שלא להוריד את הכיסוי עיניים.
"איזה ילדה טובה יש לי" היא אומרת, ומנשקת אותי.
אנחנו הולכות הביתה.
אני רצה ביער.
משהו רודף אחריי.
אני לא רואה אותו. כל פעם שאני מעיפה מבט אחורה בפניקה אני רק רואה תנועה בצד של העין.
אבל אני שומעת אותו.
לפעמים מרחוק הוא שואג, לפעמים הוא נוהם כל כך קרוב שאני מרגישה את הנשימה שלו על העורף שלי.
הלב שלי פועם כל כך חזק שאני מרגישה אותו בראש.
אדרנלין רץ בורידים שלי, אני אפילו לא מרגישה את השריטות מהקוצים שמסביבי.
אני יכפה, הנעליים שלי נפלו לפני שעות, בהתחלה של המרדף הפסיכי הזה.
שורש של עץ צץ מתחת לאדמה.
אני בדיוק הסתכלתי מאחוריי.
נפלתי.
אין לי זמן לקום.
הוא מגיע.
היא עצבנית נורא כי הבית מבולגן
נכון שעכשיו זה הרגע המושלם לחפור לה לספאנקים?
סוף סוף הבאתי את כל הבובות שלי מהבית של ההורים:
https://ibb.co/3NLJTnC
אני ברכב, אמא שלי לוקחת אותי להרפתקה.
היא שמה עליי כיסוי עיניים, שלא אדע לאן נוסעים.
אין לי מושג כמה זמן נסענו, אך בסוף אנחנו עוצרים והיא עוזרת לי לצאת.
היא מורידה אותי על הברכיים ומתחילה להפשיט אותי.
אני מרגישה את האוויר על העור החשוף שלי.
היא מורידה את הכיסוי עיניים
אנחנו בשדה.
שדה ענק וריק מאנשים, אך מלא מלא בפרחים.
היא מעצבת אותי כמו שהיא רוצה.
הידיים שלי מאחורי הראש, הרגליים מקופלות ובפיסוק רחב.
החזה והכוס שלי חשופים ופתוחים לרווחה.
הבריזה מלטפת את המקומות הכי אינטימיים שלי.
היא מוציאה חבלים.
עם כל הידוק אני מרגישה יותר משוחררת.
היא מלטפת אותי בין כל ליפוף. הרטיבות שלי מטפטפת לאורך הרגל שלי.
"לא לזוז."
אני מנסה.
אני ילדה טובה וברגע הזה, עם כל העולם פתוח לפניי, קשורה והדוקה, אני מרגישה הכי בטוחה.
לינק לvision שלי: https://ibb.co/51gp8Pg
