אמא שמה עליי כיסוי עיניים בלי לומר מילה.
היא מובילה אותי כמה זמן, אולי חמש דקות, אולי חצי שעה.
אני מרגישה קיר על הגב.
שוב היא מפשיטה אותי.
הפעם היא לא מורידה את הכיסוי.
אין לי מושג איפה אנחנו.
אולי אנחנו בסמטה, או בבניין נטוש, או אפילו ברחוב ציבורי וכולם מסתכלים עליי!
המחשבה גורמת לצמרמורת נעימה לעבור עליי.
אני לא מתנגדת.
אני שייכת לה והיא תעשה בי כרצונה.
היא מנשקת אותי חזק, חונקת אותי. אני גונחת לתוך הפה שלה.
אצבעות מלטפות את הכוס שלי.
"איזה רטובה את...אולי את רוצה שאביא כמה אנשים? שכולם ייראו איזה חרמנית קטנה את."
אני מסמיכה והיא מצחקקת.
"רדי. אני רוצה להרגיש את הלשון שלך."
אני יורדת על הברכיים ומושיטה יד, מנסה למצוא את הפרס שלי.
ידיים אוחזות לי את הראש ומושכות אותי בכוח קדימה. אני נופלת לתוך המקום האהוב עליי.
אני נושמת עמוק ומעבירה לק מלמטה למעלה. הטעם שלה ממלא לי את הפה ושתינו נאנחות.
אני מתחילה לעבוד.
כל משב רוח מזכיר לי שאני חשופה לגמרי.
אני ממשיכה לסובב את לשוני סביב הדגדגן שלה, היא אוחזת את השיער שלי יותר ויותר חזק.
אחרי כמה דקות הלשון שלי מתחילה לכאוב אבל אני מרגישה שהיא קרובה אז אני מתעלמת.
סוף סוף היא מוציאה צעקה קטנה ומשפריצה. הגמירה שלה מטפטפת בין הציצים שלי.
אני רועדת מקור, והיא מלבישה אותי בזריזות, נזהרת שלא להוריד את הכיסוי עיניים.
"איזה ילדה טובה יש לי" היא אומרת, ומנשקת אותי.
אנחנו הולכות הביתה.