לפני 17 שנים. 9 בספטמבר 2007 בשעה 18:34
למות ככה, בשקט, בלי לצעוק.
ללכת אל הקבר כשמכובדי הקברים האחרים כבר עזבו.
לשמוע קדיש כשאין מי שיאמר, כשאין מי שישב.
להיות שקטה, אבל לדעת.
לדעת מי מתחנן סביבך לעוד שניים למניין.
לחסות שוב בצדו של אחיך הגדול.
ואני קודח מחום, מזיע כשהאת שבידי עורמת את העפר.
והשמש שוקעת.
והיא שקטה.
