לפני 17 שנים. 27 בספטמבר 2007 בשעה 14:10
הפתאום תמיד מפתיע. כמו השאלה שלה, שאף פעם לא שאלה, ואף פעם לא חשבתי שתשאל.
יש כל כך הרבה רגשות אשם בתשובה שלך, היא אמרה.
תפסתי אותה חזק, מעכתי כמו שתמיד רציתי, משכתי קצת בשיער, נישקתי חזק.
כי ידעתי שהיא צודקת.
את הבושה שתמיד הפריעה ניקינו. עם השאר נתמודד אחר כך.