לילה טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

רעש לבן

לפני 17 שנים. 10 באוקטובר 2007 בשעה 22:46

"אתה מבין למה התחמקתי כל הזמן? אתה מבין למה לא באתי? חשבת שלא רציתי. רציתי. אבל הייתי חייבת להגן על עצמי. ידעתי שאם אבוא לא אוכל ללכת. ידעתי שמה שאסור יהפוך למותר, ואתה יודע שזה היה אסור".

"את רואה מה עשית? תראי אותי עכשיו, תראי אותנו. זקנים. מה שהיה אסור או מותר עכשיו כבר לא אפשרי. ואני כל-כך רציתי. והנה, גם את רצית. ושמרת על עצמך. ומרוב ששמרת - תראי אותנו עכשיו, כל-כך זקנים שאנחנו כבר לא דומים לחלומות שהיו לנו. אני כל-כך זקן שאני בקושי שולט על הגוף שלי. ואת כל-כך זקנה שאת לא זוכרת מי אני בכלל ועם מי את מדברת".

ילדה מופרעת ורעה​(שולטת) - חיים לא מתבזבזים
אנחנו אלה שמבזבזים אותם.
לפני 17 שנים
Born_D_Bad - כ"כ יפה, כ"כ עמוק... כ"כ שם, בדיוק, במקום...
אין מילים... לא, יש! אבל הם עמוק בלב...

כמו סכין...
לפני 17 שנים
נקבה​(נשלטת) - =)
זה ממש ככה. בעיטה לפרצוף
לפני 17 שנים
pinktonette​(נשלטת) - וואו. כמה מוחלט. כאילו על דבר אחד קם ונופל בזבוז. לפעמים כשלא עושים משהו אחד, עושים במקומו משהו אחר. לפעמים עושים *מישהו* אחר. לפעמים דווקא המימוש רע. יש כל כך הרבה אפשרויות והתפצלויות. בזבוז יש רק כשחושבים על מה שהיה יכול להיות יותר מאשר על מה שהיה.
לפני 17 שנים
pinktonette​(נשלטת) - ואולי כדאי להוסיף, שזה יפה ונוגע. צריך לומר גם את זה. אבל עדיין מקומם.
לפני 17 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י