לילה טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

רעש לבן

לפני 18 שנים. 11 במרץ 2006 בשעה 16:51

חמש עשרה שנים.
אומרים שהזמן מרפא את הכאב. אבל הזמן עובר מהר, והכאב איטי יותר.
אומרים שכל מי שחווה "כמעט מוות" (NDE) לומד משהו על החיים. אני למדתי שכל רגע הוא NDE, רק שיש כאלה שבאים עם תפאורה ואפקטים מיוחדים. כל רגע יכול להיות האחרון, גם אם הוא שטוף שמש ורגוע.
חברתי נעמה כתבה פעם: "יכולתו של הגוף להרפא מפצעים מרשימה עוד יותר נוכח הקושי של הנפש להחלים". היא כתבה את זה מהצד השני. אבל זה אותו מטבע.
אני לא מאמין בתאריכים. אבל יש להם צורך פסיכולוגי. הם שימושיים.
חמש עשרה שנים, וממחר עוד חמש עשרה.


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י