עץ הדומים עסוק

המפקדת​(לא בעסק) - אני אהיה כנה !

לפעמים זה נקרא קשה. קשה מאוד...

אבל מי שמכיר אותך מעבר לבלוג יודע שהשד לא כ"כ נורא...

יקח לך זמן, אל תמהר, תסגור את הקצוות שלך, אתה חייב את זה לעצמך.

מישהו הפעיל לך סטופר ? זהו, שלא !

} {

momi​(שולט) - זה בסדר!

Whip​(שולט) - בין הפוסטים הדיכאוניים שלך יש גם פוסטים עם תקווה, כמה אפילו שמחים ומדסקסים פרוזן יוגורטים, אז אין אווירה כבדה מדי :)
תמשיך ככה, וכולנו מחכים לזמן שיהיה יותר פרוזן יוגורטים ופחות דיכי. גם זה יגיע, אנחנו נתאזר בסבלונות, וגם אתה, אוקיי? :)

the_drow​(שולט) טאבי - הכל יהיה בסדר :)
וגם אם לא אז למי אכפת? תתעלם.

קובלט - פתטי??? ממש לא! אתה יוצא גבר רגיש, עדין ומקסים שעובר תקופה קשה.
לגבי תקופה מוגבלת של אבל וכאב, עם זה אני דווקא מסכימה. חשוב להרשות לעצמנו להתאבל עם כל הלב והנשמה, כדי שנוכל לצאת מזה נקיים ומזוקקים, אבל גם חשוב להגדיר זמן מוגבל שאחריו נצטרך למשוך את עצמנו בציציות האוזניים מהקרקעית בחזרה לכיוון השמיים.
חוק אצבע (שאצלי עבד) מדבר על חודש עבור כל שנה של יחסים, אבל זה כמובן גמיש ואתה צריך להתאים אותו לפי הצרכים שלך.
חיבוק גדול גדול ונשיקה }{

Tobias​(אחר) - אז זה אומר שיש לי עוד חודשיים...

קובלט - חוק האצבע אומנם נחמד אבל הרבה יותר חשובה התחושה שלך. אם אתה חושב שמגיעים לך עוד חודשיים של אבל, פרגן לך אותם.
אני יודעת שהייתי זקוקה לחצי שנה אחרי הפרידה כדי להתאושש וגם אם זה הולך ומשתפר עם הזמן הרי שחזרתי לעצמי לגמרי רק אחרי אותה תקופת הזמן.

זיקית - בשביל מה יש בלוג?
מי שלא נאה לו שלא ייכנס לקרוא. מי שאיכפת לו נכנס וקורא. וכקשה אז קשה. מה שכן, אני מסכימה שצריך להגביל את זמן האבל.

ים_yam​(לא בעסק) - מ'כפת לך מה חושבים?

תפרוק, תקטר, תצחק, תתפלסף, תכתוב שירה, דברי נאצה, מה שבא לך!

זה המקום שלך ותעשה מה שבא לך!

מי שאוהב אותך יאהב אותך בכל מצב ומצב רוח!

Brida​(נשלטת){DDDOM} - אוהבתותך..

בכל מצב...

}{