עץ הדומים עסוק

זהו

מחקתי אותה

את המספרים

את ההודעות

את המסנגר

הכל


רציתי שניפגש הערב
שנוכל להפרד פעם אחת אחרונה כחברים
בצורה טובה
יפה
שהזכרון האחרון יהיה לא של בגידות שקרים כעס וכאב
שיהיה זיכרון יפה....של חברות....של קבלה...של הבנה ואיחול לאושר הדדי.

במקום זה קיבלתי את המופע הגרוע ביותר עד עכשיו...
את הזיכרון הגרוע ביותר...
וכל כך חבל לי...
והפעם
הפעם חבל לי על עצמי
כי אני יודע שזה יכל להיות הרבה פחות כואב
וגם ההמשך יכל להיות בסימן חיובי ולא שלילי...

אבל זהו זה

זה נגמר

לא הכאב
לא האבל
לא הפצעים ולא הדימום

אלא אנחנו

רק אנחנו נגמרנו

סופית.

מעניין לחשוב שעוד יומיים
ה-25 לחודש...יהיה השש שנים שלנו.....



חברים...

ממכם אבקש...

מעט רחמים...
מעט חמלה...
מעט אהבה ורוך...
כי אני חבול ופצוע...

ועשיתי עכשיו את הדבר שנשבעתי בי שלעולם לא יקרה....

אני נפרדתי מגוויניביר שלי.