עץ הדומים עסוק

אני מרגיש כל כך טיפש לעזזל...

לפעמים...נגררים למשהו

אולי לא בדיוק נגררים

לפעמים חייבים לנקוט עמדה מול אדם אחר.

אבל שמישהו צורח עליך ואומר דברים ממש רעים...ולא שם לב בכלל שהוא אומר אותם...ואחר כך אומר שהוא בכלל לא אמר דבר כזה מעולם למרות ששני אנשים לידו אומרים לו שכן...

ובמיוחד...

שמזלזלים בדעות שלך כל כך....ואז בסוף אומרים לך...טוב טוב....בסדר...שמעתי אותך עכשיו לך כבר מכאן ותן לי לדבר עם האדם השני....ועוד מישהו שלא גר פה...

ואני בסופו של דבר גם צעקתי חזרה
נגררתי....
ואני מרגיש כמו טיפש...


למרות שלפעמים
חייבים לצעוק
חייבים לנקוט עמדה ולומר...לא אני אזוז מפה...אני לא יעלם....לא יתעלמו ממני בנושא שקשור גם אליי ובבית שלי.


אבל התחושה שנשארת אחרי היא רק של ריקנות...ומשקעים של כעס ומרירות...

עצוב...

אבל חלק מהחיים אני מניח.
החלק הפחות יפה.