צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

עץ הדומים עסוק

חצי סוקרטס בפיתה.
לפני 16 שנים. 12 בדצמבר 2007 בשעה 17:21

אני כל כך אוהב את התחושה של לפתוח ספר חדש

לקרוא את התיאור שלו מאחור

להרגיש את הנוכחות שלו ביד

לפתוח את הכריכה העבה

להעביר את הדף הריק הראשון הצידה, לחשוף ולפגוש את המילים הראשונות, תמיד מעביר בי תחושה כאילו אני מעביר יד על פניה של אישה מיוחדת...מזיז את השיער בכדי לחשוף את הפנים והשפתיים לנשיקה ראשונה.


אני אוהב להתעכב על הדברים הקטנים האלו.....כיוון שאילו התחושות הללו שעושות את החיים שלי מלאי טעם והשראה.












נ.ב:
בעקבות קריאה בבלוג של המלט החלטתי לקחת ספר של בוקובסקי ולראות איך זה מרגיש לי.

חיילת89 - תהנה:)

אני בדרך כלל אוהבת לקרוא את המשפט הראשון.. וכל מה שתיארת..

אבל תמיד גם מציצה למשפטי הסוף... שריטה שלי.. חייבת לדעת מה יקרה!!! בכל דבר!!
לפני 16 שנים
Tobias​(אחר) - גם לי יש פזילות הרבה פעמים ובמיוחד ברגעי מתח להמשך העמוד....אני ממש צריך לשים יד מתחת לפסקה שאני קורא בשביל לא לרמות :)
לפני 16 שנים
nofar8​(נשלטת) - התגובה נמחקה על ידי הכותב/ת.
לפני 16 שנים
nofar8​(נשלטת) - אין כמו לפתוח ספר חדש, ולהשתקע בתוכו.
מה שכן- כמה שטוב לסיים אותו, יש משהו עצוב גם. להפרד מהכותב, והעולם שייצר.

:)
לפני 16 שנים
Tobias​(אחר) - במיוחד אם זו טרילוגיה
לפני 16 שנים
שלומציון - עכשיו אני מבינה את כל הכתמים בספרים של ספריית בית אריאלה .
קראת כבר את הספרים של קובי קמין ( מקדמת עדן) ?
יממה - בסגנון פיליפ . ק. דיק
בבואה- פנטזיה אורבנית , מזכיר לי פה ושם את סטפן קינג .
בכל מקרה שווים קריאה , הם מהנים .
לפני 16 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י