לבד על הרצפה

לפני 18 שנים. 8 באוגוסט 2005 בשעה 18:58

כבר ארבע ימים מזויינים שהתרופות שלי לא מגיעות
כל יום אומרים לי שהם יגיעו היום והם לא!
אלא תרופות כרוניות
להיות ארבע ימים בלעדייהם זה להיות בקריז כאילו נגמר לך ההרואין...

לעזזל
אני הולך בזיג זג
אני כל חצי שעה בוכה כמו תינוק
או צוחק כמו משוגע
כל ההורמונים שלי בגוף השתגעו כי בבת אחת קטעו להם את האיזון

אני כבר יומיים בגיהנום רגשי אמיתי
אני מוצא את עצמי מדי פעם מתעורר על הרצפה בלי לזכור איך הגעתי לשם.

אני צריך להתקלח בישיבה בכדי לא ליפול!
ראבאק זה כל כך פטטי....

הדבר היחיד שאני מנסה להצליח להחזיק את הפיקניק ביום שישי
זה כבר עומד על 62 אנשים וזה מתחיל להפחיד אותי
מה אם אני לא אצליח
אני לא רוצה לפשל את זה
אבל אני בקושי חיי כרגע
שומר את המעט אנרגיה שאני יכול להפעיל בשביל לארגן את העניין

מה שכן פוגע בי מאוד
זה שחברה מאוד קרובה אליי
שבדיוק אתמול כתבה בבלוג שלה שאני השתנתי ושאני נוטש אנשים מסביבי ושאני צריך להפנים וכו...
אותה אחת קראה היום את הבלוג הקודם שלי
והתקשרה לומר לי שכדאי לי למחוק אותו כי זה נשמע כאילו אני עומד לחתוך לעצמי את הורידים....
אבל היא לא שאלה אותי למה....?
למה אתה מרגיש ככה
מה קרה
למה אתה כותב דברים כמו שאתה כותב
ואולי אפילו
היי אני יכולה אולי להציע עזרה.....?

אבל לא
מסתבר שיש אנשים שאומרים שאני נוטש אותם לאחרונה
אבל במציאות,
אני זה שמתעורר לבד על הרצפה...