סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

עץ הדומים עסוק

חצי סוקרטס בפיתה.
לפני 15 שנים. 15 ביוני 2008 בשעה 14:57

מצחיק איך זה
שלפני ההלוויה
ואחרי ההלוויה אני חש את המתח והלחץ וחוסר הרגיעה.

אבל שם
בבית העלמין.
בהליכה השקטה הזו עם האלונקה
מלווה בשיר המעלות.
שם יש שקט, ושלווה.

אפשר לומר הרבה דברים על בתי עלמין.
אבל לפחות הם מקומות חסרי קטנוניות.

Whip​(שולט) - תנחומיי על לכתו, עבור אלה שאהבו אותו וייתגעגעו אליו,
ואני מבין לגמרי את ה'שמחה', על שקיבל את מבוקשו. ראיתי את זה די הרבה בשנה וקצת האחרונות....אנשים שקצו בחיים, ורק ייחלו למות,
ואם אתה אוהב אותם...אתה 'שמח' קצת, אם אפשר לקרוא כך להשלמה הזאת, לאנחת הרווחה החרישית שנפלטת ממך כשזה קורה.
וכל השתתפות במסע לוויה חרישי כזה מזכירה לך שוב ושוב שכולם, מגביר ועד אביון,
גומרים באותו מקום, באותו אופן.
גורם לך להרגיש קצת ענווה.
לפני 15 שנים
Tobias​(אחר) - בדיוק ידידי
לפני 15 שנים
פרלין​(נשלטת){ש} - איזה משפט! ואוו. המשפט האחרון שלך טאבי...

לפני 15 שנים
להבה חשופה - טאבי היקר :-)

כן . {גם} בתי קברות, הם מקומות חסרי קטנוניות.

יהי זכרו של סבך ברוך.

}}{{
לפני 15 שנים
בלוסום​(לא בעסק) - טאבי...

יהי זכרו של סבא ברוך. אין ספק שאתה אדם מיוחד, אם גם באבלך אתה מצליח לראות את הצד השני.

אוהבת אותך מאוד.

}{
לפני 15 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י