עץ הדומים עסוק

יולי Yuli​(לא בעסק){טדי} - או שהנסיון היה פשוט נכשל בגלל היווצרות אסכולות.

ע"ע ויטגנשטיין ופופר.

Tobias​(אחר) - את תפרטי לי יותר בנושא אני מקווה :)

יולי Yuli​(לא בעסק){טדי} - כמה שרק תרצה. אבל בקצרה, ברלוונטיות למה שאתה אמרת: היה היו שני פילוסופים. לויטגנשטיין היו כל מיני רעיונות בנוגע למבנה של שפה, לאפשרות של שפה לוגית מושלמת, שפה בה לכל מושג יש משמעות יחידה וברורה (חסידיו היו צולבים אותי על הסיכום הפשטני הזה, ובצדק. אבל זה מספיק לענייננו). פופר לא הסכים איתו. אי ההסכמה הפכה למעניינת ועם זאת מגוחכת, היות והיא נסבה לא על סתם רעיון, אלא על עצם אופן השימוש בשפה. זה נגמר במכות. ברצינות. ויטגנשטיין שלף סכין ובסוף יצא מהחדר בעצבים.

----
ועוד בקטנה אסוציאטיבית: ניטשה אמר שהשפה מוגבלת ומסלפת. עוד הוא הוסיף, שלמרות שלל פגמיה, על מנת לבטא ולו את רעיונו זה, הוא אנוס להשתמש בה. לשתוף הוא לא יכול, כי הוא פילוסוף, וזה מה שהוא עושה עם החיים שלו - חופר. אונס זה, לדבריו, הוא הוא שהעביר אותו על דעתו.
----
תלמד פילוסופיה בבתי ספר, ומיד יצוצו עשרות דעות שונות לגבי אילו נושאים ללמד, טיעוני כולן כמובן מגמתיים להחריד. זה יהיה יותר גרוע מלימודי הסטוריה.

Tobias​(אחר) - כשאני למדתי לראשונה את מעט הסוציולוגיה שאני יודע, הדברים החשובים ביותר שלמדתי שם ושבניגוד לרוב מה שלמדתי בשאר ימי בתיכון באמת נשארו איתי ותרמו לי היה להתוודע למונח "אתנוצנטריות" וללמוד על נורמות וסנקציות ואיך לכל תרבות ותת תרבות יש סט ערכים משלה לקביעתם.
זה גרם לי להיות מסוגל לראות כל כך הרבה יותר, לשפוט פחות ונתן לי המון יכולת לקבל ולהבין את השונה ממני.
כלי נהדר לסובלנות.

בקשר לשפה.
אני לא מדבר על היכולת שלנו להביע במילים דברים שאפשר להבין על ידי חוויה(אלוהים יודע שגם אותי זה העביר על דעתי)
אני מדבר על בחירה מודעת באיזו שפה להשתמש בין עם כלפי עצמנו ובין אם בדיון ציבורי.

אני יכול לומר שהטפשות כנראה עוברת בתורשה אצלכם במשפחה אם יש לך דעות כאלו, או שאני יכול לומר שאני חושב אחרת ממך מהסיבה XYZ.

אני יכול לומר לעצמי אתה כישלון כי לא הצלחת במשימה X, או שאני יכול לומר שהפעם הגעתי לתוצאות שאני לא מרוצה מהן.

לשים לב לשפה שאנחנו מדברים בה אל עצמנו ואז לבחור בצורה מודעת להתנסח אחרת מחולל שינויים עצומים.

תורך :)

יולי Yuli​(לא בעסק){טדי} - כמה שרק תרצה. אבל בקצרה, ברלוונטיות למה שאתה אמרת: היה היו שני פילוסופים. לויטגנשטיין היו כל מיני רעיונות בנוגע למבנה של שפה, לאפשרות של שפה לוגית מושלמת, שפה בה לכל מושג יש משמעות יחידה וברורה (חסידיו היו צולבים אותי על הסיכום הפשטני הזה, ובצדק. אבל זה מספיק לענייננו). פופר לא הסכים איתו. אי ההסכמה הפכה למעניינת ועם זאת מגוחכת, היות והיא נסבה לא על סתם רעיון, אלא על עצם אופן השימוש בשפה. זה נגמר במכות. ברצינות. ויטגנשטיין שלף סכין ובסוף יצא מהחדר בעצבים.

----
ועוד בקטנה אסוציאטיבית: ניטשה אמר שהשפה מוגבלת ומסלפת. עוד הוא הוסיף, שלמרות שלל פגמיה, על מנת לבטא ולו את רעיונו זה, הוא אנוס להשתמש בה. לשתוף הוא לא יכול, כי הוא פילוסוף, וזה מה שהוא עושה עם החיים שלו - חופר. אונס זה, לדבריו, הוא הוא שהעביר אותו על דעתו.
----
תלמד פילוסופיה בבתי ספר, ומיד יצוצו עשרות דעות שונות לגבי אילו נושאים ללמד, טיעוני כולן כמובן מגמתיים להחריד. זה יהיה יותר גרוע מלימודי הסטוריה.