עץ הדומים עסוק

דמיינו את עצמכם בלב ים.
אתם מסתכלים לשמאלכם ולימינכם ורואים רק ים ומים עד מעבר למרחק עיניים.
דמיינו שאתם בלב ים, כשרק הראש מציץ מהמים, והגוף שלכם מרוכז מתחת למים בנסיון לצוף.
דמיינו שאתם חייבים כל הזמן להתרכז בלצוף, אי אפשר לישון אי אפשר להפסיק ואין שום דבר מסביב חוץ מים ומים עד אין קץ.
דמיינו שאתם חסרי אונים, קטנים וחסרי אונים בתוך אוקיינוס עצום, וכל שאתם יכולים לעשות הוא רק לשרוד, רק להמשיך לעשות את התנועות שדרושות בשביל לצוף, אין לאן לשחות יש רק ים ומים עד אין קץ.
דמיינו זמן סערה בלילה, שאתם לא רואים דבר חוץ מאת שולי הכסף של הגלים הענקיים המתנפצים עליכם, דוחפים אתכם עמוק לתוך המים השחורים.
דמיינו את עצמכם בולעים מים.
דמיינו את המאמץ שנדרש ממכם בשביל לעלות שוב אל פני המים בשביל שאיפת אוויר נוספת לפני שהגל הבא ישבר עליכם, עד חלוף הסערה.
דמיינו את העייפות, את הליאות, את הרדמות הגפיים ואת הרצון העמוק והפנימי לעצום את העיניים ולהרדם מנקר בכם.
דמיינו שאתם חייבים לצוף, ואי אפשר לנוח, כי להרדם משמע להפסיק לצוף ולטבוע.
דמיינו את השמש החמה מעל, דמיינו אתכם מסתכלים סביב ורואים רק ים ומים עד אין קץ.
דמיינו את התחושה בתוככם שרוצה רק להרפות, לתת לגוף לצלול מטה ומטה עד שלא יהיה קיים עוד דבר.
דמיינו שאתם לא יכולים, היצר לשרוד לא נותן לכם, אתם פשוט לא מהסוג שמסוגל להרפות מהחיים.
דמיינו שכל שנותר לכם הוא פשוט להמשיך לצוף, עוד ועוד בלב ים, להמשיך לשרוד, ולצוף, כי זה כל מה שאתם יכולים לעשות.
דמיינו שאתם לא יכולים למות, אבל גם לא יכולים לחיות,
רק לצוף, ולעולם לא לנוח, רק לצוף ולהמשיך לשרוד.


ככה זה בשבילי.

וגם אם מדי פעם אני רואה באופק ספינה,
ואני שוחה אליה בכל כוחי, צועק ומנופף
זה תמיד רחוק מדי, ואף אחד לא רואה.

אני עייף וזקוק לחוף מבטחים.