עץ הדומים עסוק

טוב, אז היום יהיה פוסט משולש.

חמישי, שישי, ובאופן כללי 😄


חמישי מסיבה בליין של אורלי.

נהגתי לשם לבד,
ומי שמכיר אותי יודע כמה קשות לי הנסיעות האלו,
אז למרות שהחלק של ההלוך והחזור היו די זוועתיים, עברתי אותם, ובשבילי העשייה הזו היא הישג לא מבוטל.

היה ממש טוב,
ולמרות שהמקום היה חצי מלא, הוא הרגיש לי מלא לגמרי.
רקדתי והתפרקתי,
הייתי עם האנשים שאני אוהב, ופגשתי כמה כמה חדשים.

גולת הכותרת:
מתקשה היה!
והוא נו......התקשה.
אבל עדיין, שמחתי לפגוש את הדביל האלים 😄

אנשים היו יפים,
מוזיקה הייתה טובה ומגוונת,
לא הפסקנו לצחוק בסוף הערב מרוב שטויות, וזה מרגיש טוב, ממש טוב.

בסוף בסוף נשארנו רק אנחנו חבורת המופרעים ועובדי המקום שהם גם חבורת מופרעים,
משהו בלשבת כולם יחד אחרי שכל הקהל הלך כבר,
לראות איך מפרקים ומנקים את המקום.
זה מרגיש טוב.
סוג של שייכות.

-----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------


שישי:
קמתי מפורק לגמרי ותפוס בלי הכרה.
ככה זה אחרי לילה של לרקוד ולהשתולל נון סטופ 😄

בזמן שהרהרתי אם לחזור לישון או לא החלטתי לעשות כמה טלפונים,
אחד מהם היה לאימוצ'קה, שאמרה שהיא בדרך למסיבת יום הולדת של חברה משותפת שלנו.
היום היה יום שישי חמים ונעים, והחלטתי שיהיה נעים לצאת ולבלות עם חברים בנינוחות.
אז הצטרפתי לנסיעה, ואני אומר לכם משהו, נינוח זה לא היה.

לחברים שהיו יש לי משהו קטן לומר לכם

אתם מטורפים!

אוי, כמה זמן לא צחקתי ככה, במשך שעות פשוט בלי הפסקה,
והיה כיף חיים,
כל האנשים הטובים האלו,
כל אחד עם אישיות כל כך יחודית,
הרגיש כמו בית, והרגיש נעים, ממש נעים.

אפילו שבנקודה מסויימת התחילו לי כאבי הבטן האיומים שאני מקבל מדי פעם בגלל הדפוס של אכילה בעייתית, זה אומנם גרם לי למבוכה מסויימת(לא שאחרים שמו לב, אבל אותי זה הביך)
אבל הכנתי לי תה, ויצאתי להליכה קצרה, מה שבדרך כלל עוזר מעט לשכך את זה.

הטבחית הנפלאה הכינה ארוחת ערב בסוף לכולם(עופיונים ממולאים, ניוקי ברוטב לבן, ופסטה עם רוטב אדום, וירקות שורש אפויים), אבל אני נמנעתי מלאכול, כי ידעתי שאם אני אוכל שם כשבבית מחכה לי ארוחה אז אני לא אעמוד ואוכל פעמיים(מה שיוביל לתוצאות לא נעימות).
עדיין, למרות הכל, וגם בזכות הבלוג הזה, אנשים די הבינו בעצמם אחרי ששאלו למה אני לא אוכל, ואמרתי שאסור לי כרגע.
אז ההבנה הזו של חברים, מאוד נעימה לי.

בקיצר, היה כיף חיים.
---------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

עכשיו זה הזמן לכתוב קצת באופן כללי על מה קורה לאחרונה.

אני יודע שהיומן אכילה קצת נעלם מהבלוג, וזה כי בשבוע האחרון לא הצלחתי להקפיד עליו, לא פה ולא ביומן האישי שלי.
זה היה שבוע מאוד עמוס מכל הבחינות, והיה כמה נקודות שיא שהיו צריכים להפתר, ואכן נפתרו.

אני מרגיש שלאט לאט דברים מהטיפול שוקעים בתוכי ונספגים לתוך הרקמות הרגשיות שלי.
למרות ההתנגדויות ולמרות הכל, עדיין, לאט לאט זה נספג, וזה מורגש.

אני למד המון על עצמי ועל כל מה שקורה.
וכרגע, אני פשוט מנסה להמנע מהמלכודת הקבועה שלי שברגע שאני מרגיש חידוש אנרגיה ותשוקה אני ישר רוצה לעשות הכל בו זמנית ושם יותר מדי על עצמי.
דפוס של בולמוס.
וכן הדפוס הזה חוזר על עצמו בהרבה מקומות.
אז עכשיו, לאט לאט, שלב שלב.
ובעיקר, לתת אהבה לעצמי, רכות, חמלה(כולן מילים מלוכלכות ואסורות כשזה נוגע לעצמי מול עצמי)

בקיצור, דברים קורים.
וגם,
דברים לא קורים.

ובשני המקרים זה טוב.


הבלוג הזה לאחרונה העלה מעט גלים,
קיבלתי פניות מהרבה אנשים,
שחלקו איתי את הסיפורים האישיים שלהם.
וראיתי חברים וגם אנשים שעוד לא הכרתי, עושים יומן אכילה בבלוג שלהם ומשתמשים בו ככלי עזר בבעיה הזו.
אפילו מישהי, ואני לא זוכר לצערי מי זו הייתה, שעשתה יומן אכילה חד פעמי רק כי כולם עושים את זה (מה שגרם לי נורא לחייך ולצחוק)

יום ראשון יתחיל שבוע חדש.
יש לי בו כמה מטלות שאני צריך לסיים
וכמה פרוייקטים אישיים קטנים.

אז השינוי קורה.
וגם אם זה יהיה ממש ממש לאט,
הוא עדיין קורה.

סוף שבוע נפלא לכולם
}{