לפני 15 שנים. 20 בפברואר 2009 בשעה 22:11
ילדים,
ילדות,
הורים,
הורות,
דברים שעולים לי לאחרונה הרבה לראש.
עלתה בי היום מחשבה בעקבות שיחה עם חבר,
כשיש לילד התקף זעם או משהו דומה, אז הדרך הטובה ביותר לטפל בזה באותו רגע,
זה פשוט לכלוא אותו חזק בתוך חיבוק ולתת לו להוציא הכל.
משהו בי מרגיש כאילו אני צריך אחד מהחיבוקים האלו,
משהו בי מרגיש, שאם רק הייתי יכול לפתוח את הסכר הרגשי של שבע השנים האחרונות,
ולתת להכל לזרום החוצה, להתפרץ בתוך חיבוק כזה, בתוך חיבוק כזה שאני יודע שאני יכול לתת לאחרים, אבל לא לעצמי, אז הכל היה משתנה, ופתאום היה מקום לאור שמש בתוכי.
משהו בי עדיין מעניש את עצמו על כל מה שקרה,
משהו בי עדיין לא מוותר על המקום הרע והקשה הזה.
משהו בי...
אולי אני.
