עץ הדומים עסוק

שוב פעם.
פוסט מתנצל.
מקווה שלא הדאגתי אף אחד יותר מדי.

הייתה לי תקופה ממש קשה, והסוף שבוע הארוך הזה שיצאנו אליו היה ממש השיא,
נשברתי קצת.
ואולי נשברתי דווקא לכיוון חיובי.
שבירה לא תמיד חייבת להיות שלילית, אבל היא כמעט תמיד מאוד כואבת ומבלבלת.

הבאתי את מה שכתבתי ואת מה שאני מרגיש היום לקבוצה של ההפרעות אכילה,
ודיברנו,
והבנתי דברים.

ובעיקר,
הבנתי גם שזו הפעם הראשונה שבה אני מבקש עזרה,
פעם ראשונה שבה אני מודה שאני לא מסוגל לעשות את כל זה לגמרי לבד,
שאני לא סופרמן, ושאני פשוט אנושי.
וההודאה הזו קשה לי.
מאוד.

הבנתי גם כמה אני מכור להרס עצמי,
ואומנם ההבנה הזו אינטלקטואלית תמיד הייתה בראש,
היום ממש הבנתי אותה,
חווייתית.

אני מתחיל לעבוד עכשיו שוב על דברים,
שכבה אחרי שכבה.
ואני חושב שאני אשתמש שוב בבלוג ככלי בטיפול שלי,
מאחר ואני רגיל לכתוב פה ולגשת לכאן, זה עושה את הכתיבה יותר תדירה, יציבה ונגישה,
וזה מקל עליי לעשות את זה.

אז אם תראו פה תרגילים בתרפיה קוגניטיבית(CBT אני יודע, גם אותי זה קורע) לא להבהל.

ותודה לכל מי שפנה,דאג ובדק.