עץ הדומים עסוק

בלוסום​(לא בעסק) - אני בטוחה, באלף אלפי אחוזים, שגם אחרי שתוריד את המסיכה, כבדה ככל שתהיה, עדיין יהיה שם כל כך הרבה מה למצוא. }}{{
לפעמים זה מפחיד להוריד את המסיכה, לפעמים זה מסקרן.
מאחלת לך שזה יהיה משחרר וטוב, יותר מאשר רע.
}{

אחותופל - אל תאזין החוצה. תאזין פנימה.
ואולי תעשה את זה לפני שאתה מוריד את המסכה - כדי שיהיה לך קל יותר להתמודד עם החשש הזה ממה תגלה.

Nekori - אני בעבר (ובטוח גם בהווה יש לי, גם אם הרבה פחות משמעותית) הייתה גם לי מסיכה. היא הייתה עליי כ"כ הרבה זמן שאפילו אני שכחתי מי אני באמת מתחתיה, וגם כשרציתי להוריד אותה, הקושי לעשות זאת היה עצום.

עצום אך אפשרי. בסופו של דבר, המסיכה מבודדת את האדם האמיתי שבך מן העולם, וזאת לא הרגשה הכי טובה.

מאחל שתצליח לגלות לאנשים מי אתה מתחת למסיכה ושתראה שזאת לא המסיכה שהם מעדיפים לראות

התבגרות מאוחרת - אני חושבת שיש לא מעט אנשים שיכולים לראות אותך גם מבעד למסכה של ההומור. ויותר מזה, שיש אנשים שלא נמצאים איתך בגלל ההומור, אלא דווקא בגלל כל מה שיש מאחוריו (וההומור כחלק מזה) בגלל השילוב שהוא אתה.
יכול להיות שאתה חושב שאנשים רואים רק את המסיכה, ואולי למדת לסמוך עליה כדבר "הטוב" שמושך אליך אנשים, אבל אנשים (לא כולם) רואים אותך באופן הרבה יותר מלא ממה שאתה חושב.
תופתע אולי לגלות, אם תצליח להאמין בזה רגשית, שיש אנשים שנמשכים אליך גם בגלל הדברים שלך נדמים כגרועים. ולא כי הם נמשכים ל"דברים הלא נכונים" אלא כי הם רואים משהו טוב כל כך במה שאתה רואה משהו רע ודוחה.
אני מקווה שלאט לאט תלמד להאמין בזה.

יהלום - (1) אם אני אוריד את המסיכה ומישהו יראה אותי כמו שאני, הוא ידחה ממני
(2) זה שאני אוריד את המסיכה ואף אחד לא יבחין כי לאף אחד לא היה אכפת ממילא
(3) הפחד שאני אוריד את המסיכה ואגלה שכבר אין שם כלום.
*************************
התעוררת היום בבוקר. והורדת את המסכה, או ליתר דיוק, פשוט השארת אותה בצידי השידה שליד המיטה...
כרגע אתה בדיוק מה שיש מתחתיה עכשיו.
יצאתי החוצה ועובר אורח שמסתכל עליך, בדיוק כמו שאתה... מטה את ראשו לכיוון השני ולוחש לזוגתו משהו... היא מסתכלת עליך לשניה ואתה רואה את הבעת פניהם מחמיצה, יודע שזה הרגע הם פשוט נגעלו ממה שהם ראו.
אבל חוץ מזוג עוברי האורח אף אחד לא ממש שם לב ומבחין בך. המוכר במכולת אפאתי כהרגלו, ה"סלון" הרגיל אפוף עשן הסיגריות וצלילי קוביות ושש בש ממשיכים את משחקם כאילו מאומה לא קרה... לאף אחד לא היה באמת אכפת ממילא.
עצור שניה...
האם זה שאתה מוריד את המסכה, משנה את הסביבה?
אם: הם לא שמים לב שבכלל הורדת אותה, ואפעם לא היה להם איכפת ממילא, שהיתה שם מסכה!
אז : אין קשר בין מה שהסביבה רוצה ממך, ובאיך שהסביבה הזו באמת מסתכלת עליך לעניין המסכות.

חוצמזה מי שרואה את המסכות שלך ומתלהב, תאכלס לא מתלהב ממך, רק מהמסכה.
אז אתה לא מעדיף שמי שיתלהב ממך, יתלהב באמת ממך? אם יגעלו, אז הם במילא יגעלו כשאתה תוריד מתי שהוא את אותה מסיכה אלמותית. אז אתה לא מעדיף לדעת מה דעתם עליך מלכתחילה? למה ללכת מסביב?

והפחד ההוא הנוסף,
איך בכלל אפשר לפחד שאין שם כלום, כאשר בוודאות כנראה מסתובבים להם שם חופשי לפחות 3 פחדים, וכנראה שעוד אי אלו דברים, שחושבים, ומרגישים וכולי.

חוצמזה, שבסופו של דבר, מה שלא יהיה בנפש שלנו שבוחר את המסכות, בוחר אותן for a reason. ,ותאכלס כולם (או שזה סתם אני ועוד כמה אנשים) כולם פוחדים מהסיבות האלו. כל הדברים האלו, שאולי, בעצם מי שנגעל מהם זה אותו המקום בתוכך שגם נגעלת ממה שהוא רואה בעצמו.
אני חושבת שרוב האנשים נגעלים מעצמם מתי שהוא.
גועל - המשיכה והדחיה בו זמנית. גועל זו תחושה מאוד קשה לעיכול.. להפנמה. איך אני רוצה משהו ולא רוצה בכלל בו זמנית.
מה זה עושה שם בפנים
על איזה כפתור אחו שלוקי בעייתי זה לוחץ
וזה תמיד לוחץ אחרת זה לא היה מזיז לנו כל כך עד שהיינו מעדיפים להעלם ולא לראות שזה לוחץ... (מספר3...)
********
עכשיו תסלח בבקשה על הפסיכולוגיה בשקל שהפגנתי פה. שנים של מסכולוגיה מובהקת וכרונית הובילו ליכולת מופלאה לנתח דברים לפי תאוריות פסיכולוגיות בשקל.
כל מה שכתבתי אולי נוגע, אבל באותה מידה בהחלט יכול להיות שלא.

בכל מקרה . סליחה על החפירה בפוסט שלך. פשוט כשחושבים על זה. כולם עם מסכות כאלו ואחרות. כל מיני אנשים לא אוהבים דברים מסויימים בעצמם ומנסים להסתיר ולחפות על כך. זה אנושי. לגמרי.

וכל דבר נוסף שאכתוב בנוסף על מה שכבר כתבתי, יהיה באמת חפירה מחוץ לחוק.