לפני 15 שנים. 6 באוגוסט 2009 בשעה 13:58
ראש המחלקה אמר לי לא להשלות את עצמי
שההחלטה התקבלה ואחרי שהחלטה מתקבלת כבר אי אפשר לשנות.
הרופאה שלי אמרה שהיא לא יכולה לשנות את ההחלטה.
הפסיכולוג שלי אמר שהוא לא יכול לשנות את ההחלטה.
וגם העובדת הסוציאלית.
אבל הם שכחו דבר אחד,
וזה שכשאני רוצה באמת באמת משהו יש לי כוח רצון ויכולת שקשה להשתוות לה.
היבריס.
קצת.
אבל זה מתוק, כל כך מתוק.
אז כן,
אני נשאר כאן על תנאי, אבל נשאר.
להרגיש ששינית דבר שנאמר על ידי כולם שבלתי אפשר לשנות זו הרגשה מדהימה.
ויותר מזה.
נלחמתי למען עצמי.
בשביל לעשות לעצמי טוב.
וגם אם אני אצא מכאן עוד יומיים,
עדיין,
נתתי לזה את כל כולי.
