לפני 15 שנים. 17 בספטמבר 2009 בשעה 2:02
אני אוהב שדברים לא צפויים ברמה הקוסמית קורים.
כמו שאתה מרגיש הכי לבד בעולם, זועק מבפנים, אחרי שבירה רצינית,
מחפש בנרות מישהו לדבר איתו שיבין אותך, אבל לא מסוגל לפנות לאף אחד.
וזה פתאום.
הופ.
מישהו פונה אליך,
והוא כמוך,
חיפש.
ומצא.
אני לא מאמין גדול בסימנים קוסמים(אני מאמין בינוני)
אבל לאחרונה אני מקבל הרבה מהם.
ואולי זה רק תת המודע הקולקטיבי.
ואולי זה כוחה של המודעות.
ואולי זה מרפי במצב רוח טוב אחרי זיון עם אפרודיטי.
עדיין.
אני מקבל אותם.
וזה מחזק אותי לא להכנע לפחד ולכאב.
ולהמשיך לעשות את השינויים והצעדים המאוד גדולים שאני עושה לאחרונה.
ציצים.
אמן, סלה.
