לפני 14 שנים. 22 באוקטובר 2009 בשעה 22:42
אני מרגיש שאני מטפס על הר תלול.
והטיפוס כל כך קשה,
ועכשיו, ממש בשלב האחרון לפני הפסגה,
צריך לחרוק בשיניים מרוב מאמץ והתמדה.
אבל עוד מעט,
תגיע הפסגה,
ואחריה הירידה.
ובירידה לא אצתרך לסחוב את כל המסע הכבד על הגב שלי.
ומסע מסוג אחר יתחיל שם.
ועכשיו נותר רק לחרוק שיניים ולעמוד בחלק האחרון של הטיפוס.
וגם עם כל הגוף שלי צורח.
אני יודע שאני מחוייב לזה לחלוטין.
אומץ יקירי, אומץ.
גם אם הגוף בוגד, והלב בוכה.
הראש עדיין יודע את הדרך.
אומץ.
