סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

עץ הדומים עסוק

חצי סוקרטס בפיתה.
לפני 15 שנים. 27 באוקטובר 2009 בשעה 18:49

דרכים לנצח הפרעת קשב.
שיש לך שני ארונות מלאים בדברים שאתה לא יודע מה הם אבל צריך למיין ולארוז אותם(לזבל, לקחת או למחסן)

אבל...

אתה כל פעם שוכח מהעניין או דוחה אותו הלאה, כי אם אתה לא רואה את זה אז זה לא באמת קיים(כמה נוח)

ועל כן כרגע יש לי במרכז הדירה הר קטן.
הר קטן של ג'אנק.
ועל פסגתו יושבת חתולה שכל העסק נורא מוצא חן בעינייה.

עכשיו מתחיל המאבק האמיתי.
משחק התשה.
ההר ינסה להתיש אותי בעצם קיומו במרכז הדירה שלי.
ואני אנסה להתיש את ההר בעצם התעלמות שלי ממנו, עד שימאס לו והוא ילך מעצמו לאן שהרים של ג'אנק הולכים כשהם מתים.

let the war begin!

מרצדת - פחחח. בהצלחה. תיאור מצב:
יש לי טרמפולינה. באמצע החדר. יש עליה הר כזה. כדי להגיע לטרמפולינה אני צריכה לנצח את ההר. ובנוסף חלק נכבד מההר צריך להארז לתיק עד דדליין שאינו רחוק בכלל. אז מה? חושב שמשהו קורה?
לפני 15 שנים
בלוסום​(לא בעסק) - אתה ממש לא רוצה שאתחיל לתאר לך איך נראה מעבר דירה שלם עם הפרעת קשב וריכוז לא מאובחנת... O= זה היה סיוט ללא שום ספק...

ולגבי ההר - מה אין גמדים קטנים שבאים ומפנים אותו?...
לפני 15 שנים
לילי ש' -
חצי חיוך.

כשכתבת אתמול "צריך רק לעשות את זה ואת זה ולפנות את הדירה", מיד נפתח לי הפה להגיד משהו אבל מהר סגרתי כי אני לא קובעת אם משהו יהיה קשה לך או לא.
אבל זה ממש לא פשוט.
המסקנות שלי: מותר לשמור דברים רק בגלל ערך סנטימנטלי, אבל לבחור אותם בקפידה, לבחור דברים מייצגים (כמה ספרים מתוך שידה שלמה). בתמורה לזה- זורקים מה שלא צריך כרגע. דברים שאולי נצטרך נקנה חדשים וטובים יותר כשנצטרך. ולמסור כל מה שנראה שחבל לזרוק, גם אם מישהו אחר יזרוק את זה במקומך זה שווה. וגם אם לא בא לך לזרוק משהו תמצא לו שימוש אחר, יצירתי. ולזרוק הרבה, זה יכול להיות כיף.

שלך, אודטה .
לפני 15 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י