לפני 15 שנים. 14 בנובמבר 2009 בשעה 13:18
רגע שביר של יופי.
לעמוד במרפסת,
להרגיש את הרוח הקרירה מלטפת את הפנים, ואת נשיקות השמש החמימות שקורנות מלמעלה,
שקט קדוש של שבת בבוקר.
השכן שממול מנגן סונטה יפיפיה בפסנתר.
צלילים של אהבה למוזיקה נישאים לאורך הרחוב שמוביל ומכיל את הצליל.
וזה כל כך יפה.
רק רגע אחד.
שביר.
של יופי.
