הלך רוח מוזר...
יותר מדי זמן מנוחה יוצר רצפי מחשבות וזכרונות משונים.
אני חושב שזה השילוב של הצפיה בסרט 120 ימים של סדום אתמול, הדיון על זה בפורום, והעובדה שקראו לי(את יודעת מי את) "פשוש", שגרמו לי להזכר פתאום בכל מיני שלדים אפלים מהעבר שלי שקשורים לאכזריות שלי, אכזריות שנטשתי, לפחות במעשה.
וזה גרם לי לחשוב על שאלה מסויימת,
אם ידעתם שתתחמקו מזה לחלוטין, ואף אחד לא ידע לעולם, האם היית מבצעים מעשה אלימות קיצוני?
האם הייתם אונסים?
האם הייתם רוצחים?
האם הייתם מטילים מום?
האם הייתם מענים?
אני שואל את עצמי מה מחזיק אותנו יותר, הפחד מענישה, או שמה זה המוסר האישי\דתי\חברתי\תרבותי ?
אני יודע באופן אישי, שלא המוסר עצמו מחזיק אותי מכל הדברים הרעים הקטנים והגדולים, אלא יותר סוג של מודעות רחבה כלפי דברים, בידיעה שאם אני עושה משהו, נאמר גונב למישהו את האופניים, אני באותו הרגע הופך את הגניבה ממני ללגיטימית, וזו המחשבה שעוצרת אותי יותר מהכל.
תחושת הגינות אולי?
איזון?
לא יודע ממש.
תמיד מצחיק אותי שאנשים מקבלים ממני רושם כזה פלסטיקי, של נחמדות.
זה גורם לי להרגיש קצת מזוייף ומלאכותי למרות שאני לא עושה שום דבר מזוייף ומלאכותי.
לפני 14 שנים. 25 בדצמבר 2009 בשעה 22:54
