עץ הדומים עסוק

חזרתי עכשיו משיעור בלט.
כן, בלט.
אני אומר את זה ככה מראש כדי שמי שצריך יגמור עם הצחקוקים שלו עכשיו.

נרשמתי לסטודיו לריקוד, וזה משהו שחלמתי עליו כבר הרבה זמן, ובסוף הצלחתי למצוא את האומץ לעשות את הצעד קדימה הזה.

רק שכל השבוע לא הצלחתי ללכת מרוב פחד, ומחשבות, ואובר מחשבות, ותחושות גוף נוראיות שאני אראה שם כמו מפלצת גדולה ומגושמת עם גיבנת.
היום הצלחתי להביא את עצמי לעשות את זה,
והאמת, שיקשקו לי הביצים כל הרבע הראשון של השיעור,
אחר כך כבר הייתי יותר מדי מרוכז באתגר הזה,
וזה חתיכת אתגר,
בשום אומנות לחימה שהתאמנתי בה לא הרגשתי כזו תחושה של שליטה בגוף,
לא לומר שאני הצלחתי לשלוט בו, אבל זה משהו שאתה מבין פתאום חוויתית שלא יכולת להבין אינטלקטואלית למרות שידעת על זה.
וזה פשוט מדהים, היכולת שליטה של הגוף שלנו, להיות מאסטר של הגוף שלך בצורה כזו, זה אומר להיות כל כך חופשי שזה עוצר את הנשימה ומשחרר אותה בו זמנית.

הגוף שלי כואב בצורה טובה,
לא איבדתי את כל הגמישות ושיווי משקל שלי(רק את רובו)
לפני שאני אדע אם אני אמשיך עם הבלט הקלסי, אני אצתרך לבדוק מעט יותר לעומק את נושא הברכיים ומה יקרה להם, כי זה לא ריקוד שמרחם על הגוף, במיוחד לא בהתחלה כשאתה עושה תנועות לא הכי נכון.

הלכתי ברגל הביתה, ונתתי לשרירים מעט להשתחרר,
כל הדרך פינטזתי על כוס גדולה של מיץ תפוזים קר וטרי,
(מהסוג שמוכרים מתחת לבית שלי בחמש שקל לכוס "תקנאו")
ועל מקלחת קרה.

אז צ'ק על זה וצ'ק על זה,
ועכשיו סיגריה רגועה של ערב,
ותחושה שהרווחתי הערב את הפנאי שלי.