עץ הדומים עסוק

אני עומד מול המראה באמבטיה כל הפרצוף של מוקצף בקצף לבן,
מוציא את הסכין גילוח ולוחץ על הכפתור.

בזזזזזזזזזזזזזז

אני: אני מת על הסכין החשמלית הזו.
קול מספר 1: היא גם תהיה מעולה אם הזומבים יתקפו.
אני: ........מה........?
קול מספר 1: תחשוב על זה ככה,
כולם יודעים שהנשק מספר אחד נגד זומבים זה מסור חשמלי נכון?
אני: כן, נו זה ברור, זה "שלום כיתה א" אני ברוס קמפבל ואני אהיה המורה שלכם"
קול מספר 1: אז הסכין גילוח הרוטטת שלנו היא כמו מסור חשמלי.
אני: איך בדיוק הגעת לזה?
קול מספר 1: אוקיי אוקיי, תשאר איתי, עכשיו תחשוב על זה ככה.
הרי הזומבים בגרסתם הידועה לנו נמצאים פה ממתי בערך, סוף שנות השבעים תחילת שנות השמונים נכון?
אני: כן....
קול מספר 1: אוקיי, ומאז שנות השמונים כל מכשיר שהם ראו הפך לאורך הזמן לנורא קטן נכון, מחשבים, אלקטרוניקה, פלאפונים וכו.. נכון?
אני: כן.....
קול מספר 1: אז הגיוני לחשוב שהם יסיקו מכך שהמסור החשמלי עבר טרנפורמציה זהה ועכשיו הוא בגודל של הסכין שלנו שבעצם די דומה למסור חשמלי כי היא....אמממ....סכין, והיא רוטטת...
אני: אבל זומבים לא מסיקים שום דבר למען השם, אין להם מוח אתה יודע!
קול מספר 1: זה בכלל לא נכון! הרי מוח זה מרכיב התזונה העיקרי שלהם!
קול מספר 2: הא הא! הוא תפס אותך שם!
אני: אוקיי...אני אלך איתך בנוגע לזה(למרות שתמיד ראיתי זומבים צועקים מוחחחחחחח מוחחחחחח אבל אף פעם לא השכלהההההההה השכלההההה)
קול מספר 1: אחלה, אז הסכין גילוח הרוטטת הולכת לערכת יום הדין שלנו.
אני: אני מניח שזה לא יזיק.
קול מספר 2: יופי, אני שמח שהסכמתם, אני שונא את זה כשאתם רבים.