עץ הדומים עסוק

לאחרונה אני חושב על דבר שאני יכול רק לקרוא לו "פיזיקה נפשית"
בעיקר על איך כוחות פועלים בהקשר הזה.

נאמר שאדם חותר כלפי מטרה, ובדרך הוא מתמודד עם קשיים והתנגדות, אבל הוא דוחף את עצמו קדימה, מפעיל את כוח רצון ומתקדם צעד אחרי צעד אל המטרה, כאילו היה על דרך מוחשית דוחף סלע.

עכשיו לרוב אנשים יחשבו שהאלמנט שעשה את ההבדל היה העובדה שהאדם דחף ודחף ולא נכנע, שזה היה הכוח של האדם שדחף את הסלע, אבל ישכחו אלמנט קריטי אחר שתמיד נלקח כמובן מאליו,
וזה העובדה שהאדמה "דחפה" מנגד.
בלי שתהיה שם קרקע מוצקה שכלפיה אפשר לדחוף כנגד, לא יהיה אפשרי לדחוף קדימה והלאה.

הרבה מאוד פעמים זה מה שאני מרגיש עם עצמי,
שאיבדתי את הקרקע המוצקה שלי,
כוח רצון לא חסר, וגם לא עקשנות,
אבל אני מרגיש שאני מנסה לדחוף כשמנגד יש סוג של ריק, או במקרה הטוב אדמה בוצית שבולעת אותך מטה ככל שאתה משקיע כוח בדחיפה קדימה.

ככה שעם כל הרצון לדחוף קדימה,
אני חייב ליצור לעצמי בסיס מוצק.