לפני 12 שנים. 5 בספטמבר 2011 בשעה 2:08
שום סרט לא גרם לי לחוש את התחושה הספציפית הזו של פארנויה, עצב, גיחוך, ויאוש אנושי
מאז התפוז המכני.
land of the blind
watch it.
עץ הדומים עסוק
חצי סוקרטס בפיתה.
Tobias(אחר)
-
ומפי תחשבי שלקחו את רוב ההיסטוריה של המהפכות והדיקטטורות והשיגעון האנושי על כל הזוועות שלו והכניסו אותו למעין הילוך מהיר של סרט אחד שמבלבל בין הכל עם ערבוב של זמנים ותחושה של שנות הארבעים ביחד עם תחושה של התקופה שלנו, ומראה לך איך הדרך לגהינום באמת רצופה בכוונות טובות.
לפני 12 שנים