עץ הדומים עסוק

זה מוזר משהו,
כשאתה נופל, עמוק וכואב,
נחבט ברצפה בעוצמה, וכל האוויר יוצא ממך,
זה מוזר שזה החלק הקל.
והחלק הקשה הוא לקום.
לקום בידיעה שאתה שוב יכול ליפול ככה,
לקום בידיעה שכנראה שוב ושוב תיפול ככה בהמשך,
שהכאב הזה הוא חלק ממה שבונה אותך.
ואולי זה לא מוזר בסופו של דבר,
כי אומנם הנפילה היא החלק הכואב,
אבל לא נופלים מבחירה,
לקום בוחרים.
וכמו שכל "שולט טוב\מסוקס\בא בימים\בא בלילות\בא בין שתיים לארבע\בא באביאביך בא" יודע
הפחד מכאב הרבה יותר גדול מהכאב עצמו.

אז לבחור לקום,
זה לבחור בכאב.
אבל זה לבחור בכאב תמורת חיים.
לסחור בכאב.