עץ הדומים עסוק

godisafemale​(שולטת) - יהי זכרה ברוך

מאו​(שולטת) - אני אוסרת עליך לכתוב עלי כשאמות

מאו​(שולטת) - ובטח גם במקרה שלה "הכתובת היתה על הקיר"
ותראו איך כולכם עצובים
ואיך כולכם נזכרים שבעצם לא הייתם בקשר איתה לאחרונה
מה אומר ומה אגיד
מזמן לא הוכחה תיאוריה
במהירות גדולה כל כך
אם תלכו ללויה, קחו משקפיים, אה?

Rainbow - הייתי בלוויה, בלי משקפים.
קל לבקר, למתוח ביקורת, זה לא מועיל לכלום, זה לא מחזיר את הזמן לאחור, זה רק מעצבן.
אבל אני רגוע, הזמזום הזה של כל הביקורת, והרוע יעבור מתישהו.

מאו​(שולטת) - כמה קל לך לייחס את זה לרוע
מעניין.
את התגובה של טאבי הבנתי ואהבתי יותר, היא היתה כנה ועמוקה
תודה לך

Tobias​(אחר) - בתור מי שהיה במקום של להתאבד בעצמו יותר ממספיק פעמים.
אף אחד לא היה יודע, עלי, כי הסתרתי. והסתרתי טוב.

לפעמים ידיעות מגיעות אליך בהפתעה גמורה, ללא קשר לזמן שעבר, פשוט קשור לאפקט שהיה לאותו אדם עליך, לחלק ממנו ששמרת מאז בתוכך בצורה מיוחדת כי הוא נגע בך בצורה יחודית.

וכן, זה ידוע, היא כבר לא פה, אני לא באמת כותב אליה,
אני כותב את תחושת האשמה שלי, את תחושת חוסר האונים שלי, ואת הדבר האנושי הזה ואני מודה מעט צבוע, של ההלם שמקבלים לגבי מישהו שפתאום כבר לא פה, אפילו שבשנתיים האחרונות בקושי הייתם בקשר.

בסופו של דבר, פשוט עצוב לי, מאוד.
בטח ובטח בגלל הדרך שזה קרה,
בטח ובטח בגלל שלא ידעתי,
שחשבתי לגמרי אחרת.
שלא יכולתי להיות בהלוויה כי עוד לא ידעתי,
וכי היא לא החבר\ה הראשונה שאני מקדיש לה נר בבלוג.

עצוב לי על העולם הזה והכאב שבו.
עצוב לי שלפני שבוע איבדתי גם חברה נוספת לאנורקסיה,
והשבוע איבדתי את דאר לעצמה.

צבוע ככל שזה יהיה, עצוב לי על עצמי, ועצוב לי עליהם, אפילו שהם כבר מעבר לעצב וכאב.

Rainbow - אני לא חושב שזה צביעות, זה מציאות, אנחנו לא תמיד בקשר עם כולם, אבל זה לא אומר שהם לא נוגעים בנו.
אני לא חושב שיש מי שחסין, יש מי שממנו מופתעים יותר, אבל לעולם לא נדע מה עובר בראשו של אדם.

כתובת על הקיר או לא כתובת, התאבדות או מוות מסיבה אחרת, זה בכלל לא משנה, זה עצוב וזהו.

תשמור על קשר איש יקר.

מאו​(שולטת) - אני מניחה שלהלויה שלי לא תספיק להגיע :-)

ורוניק - עד כמה שזה עצוב שמישהו בוחר להתאבד
זאת לא אחריות שלך!
ולא משנה כמה קרוב אתה לאותו אדם
אתה אחראי על האושר שלך בלבד