עם כל הכיף והבליינות והמליון אנשים חדשים להכיר של תל אביב,
יש עדיין משהו כיפי בזה שאני הולך לשוק של נתניה, עובר במקומות מוכרים,
וכל הזבנים הזקנים שם עוד זוכרים אותי,
המקום היחיד שאני עוד מקבל בו תגובות כמו....וואו איך גדלת, אני זוכר אותך ילדון שרץ פה ומחפש גוגואים.
השוק זה גם המקום היחיד שאתה יכול לשמוע פנינות קריאטייב כמו ארטישוקוווווווווווווווו ממרוווווווווווקווווווווווווו!
וכמובן חנות התבלינים האהובה עליי,
שהוצאתי בה היום קרוב ל 200 שקל על תבלינים לחימוש מחדש של המטבח שלי.
ועדיין אין לי מספיק 😄
זה היה כיף להגיע לשם אחרי סיום לימודי בישול,
כי החנות הקטנה הזו, עם הצנצנות הענקייות והסלים והשקים של התבלינים, הקפה, הפולים, וכל דבר אחר שאפשר לדמיין,
הייתה אחת מהדברים שנתנו לי השראה להסתכל, לשאול, להריח, לגעת, ובסוף לבשל.
ואין מה לומר, הנוסטלגיה הכי טובה היא הנוסטלגיה שעדיין חיה ואפשר לבקר בה
לפני 12 שנים. 14 בדצמבר 2011 בשעה 13:01
